הקדמה

 

יגאל עילם

 

חיבור זה הוא בגדר מאמץ לכנס את העובדות המרכיבות את ההיסטוריה של העם היהודי בעת החדשה. הוא כתוב במתכונת ידועה ומקובלת בהיסטוריוגרפיה האירופית והאמריקנית, שבה הדגם המוכר ביותר הוא ספרו של ויליאם לאנגר – William Langer, An Encyclopedia of World History   – שיצא לאור במהדורות רבות בשנות ה-40' וה-50' של המאה שעברה ושימש יפה דורות של סטודנטים וקוראים משכילים ברחבי העולם. מהדורה מחודשת ומעודכנת יצאה בתחילת המאה הנוכחית בעריכת פטר סטירנס –Peter Stearns, The Encyclopedia of World History .

המתכונת היא סקירה עובדתית של האירועים וההתפתחויות שידע העם היהודי בעת החדשה, מגירוש ספרד (וגילוי אמריקה) 1492 ועד הקמת מדינת ישראל 1948. בן-ציון דינור הציע לקבוע את התחלת הזמנים החדשים בתולדות ישראל בשנת 1700, שהיתה שנת עלייתם של ר' יהודה החסיד וחבורתו לארץ; אך קביעה זו נראית שרירותית למדי והיא מסגירה קודם כל את השקפתו הציונית-הלאומית של ההיסטוריון, שביקש להבליט את מוטיב "ישראל בארצו" כתופס המקום המרכזי בתולדות ישראל, ועל כן בחר לפתוח במה שנראו לו כניצני התחדשות הישוב היהודי בארץ; אף שרק בקושי רב ניתן היה לדבר כאן על תחילתו של תהליך שיבת עם לארצו וכן ספק אם ניתן היה למתוח קו ישר בין עליית החסידים לבין העלייה הציונית הראשונה כמאתים שנה מאוחר יותר, תוך התעלמות מן התהליכים המכוננים והמהפכניים שהתרחשו בעם היהודי הרבה לפני עליית החסידים וכולם היו קשורים קשר הדוק בהתפתחויות שידעה ההיסטוריה הכללית. ואילו שנת 1492 ידעה צימוד נדיר של שני אירועים מכוננים, האחד (גירוש ספרד) בהיסטוריה היהודית והשני (גילוי אמריקה) בהיסטוריה הכללית והיא בוודאי ראויה לשמש כנקודת ציון להתחלת העת החדשה.

הערה זו בפתח הדברים כמו באה להזכירנו כי המאמץ להציג היסטוריה עובדתית ועניינית ככל האפשר היא יומרנית מלכתחילה. ההיסטוריה, מטבעה, רוויה במשמעויות; אלה עוטפות את העובדות ללא הפרד, ועליהן בוודאי ניתן להתווכח. אף על פי כן המאמץ להציג היסטוריה עניינית אינו חסר תועלת ולו רק בשל הצורך לשמר את הליבה העובדתית של הנרטיב ההיסטורי או במלים אחרות לשמר את המרכיב האינפורמטיבי שבהיסטוריה. מרכיב זה בולט במיוחד בסוגה ההיסטוריוגרפית הקרויה כרוניקה.

הסקירה שלנו מתקדמת לאורך ציר הזמן ולרוחב הזירה הגיאוגרפית הגלובלית של הנוכחות היהודית כ"עם עולם" (על פי מטבע הלשון שטבע ההיסטוריון היהודי הדגול שמעון דובנוב). הזמן מתחלק לתקופות שמשכן והיקפן נקבע על פי התמורות והשינויים שעבר העם היהודי בעת החדשה, בחלקיו השונים של העולם. ככל שאנו מתקדמים על ציר הזמן מתקצרים משכי הזמן של התקופות המרכיבות את פרקי הספר ומתרבה ומתעצמת כמות העובדות והעניינים שמהם מורכבת ההיסטוריה היהודית. אם הפרק הראשון מקיף תקופה של כ-150 שנה, בין 1492 ל-1648, הפרק האחרון מקיף תקופה של 3 שנים, בין 1945 ל-1948, ובשל אורכו אף פוצל לשניים. כל פרק המוקדש לתקופה מסוימת נפתח במבוא המציג את עיקרי ההתפתחויות בפרק ועומד על משמעותן. החיבור בכללו מוכיח במידה רבה עד כמה נכונה היתה קביעתו של גרשום שלום על "שיבת היהודים להיסטוריה" בעת החדשה, בעיקר תודות להתעוררות הלאומית שהתגלמה בהופעת התנועה הציונית בשלהי המאה ה-19.

אף שהחיבור מקפיד על רמה עובדתית, הוא משתדל לקיים תיאור שוטף, חי, השומר על מתח דרמטי וקצב פנימי. קצב זה מתגבר והולך ומגיע לשיאו במחצית הראשונה של המאה ה-20, סביב השואה והמאבק להקמת המדינה היהודית בארץ-ישראל. החיבור בכללו, אף שהוא מתפצל לתקופות ולזירות שונות, נושא אופי נרטיבי מובהק ובכך הוא נבדל ללא ספק מן המודל של לאנגר ויוצר ז'אנר היסטוריוגרפי מיוחד בסוגו.

החיבור נשען כמובן על ביבליוגרפיה רחבה ביותר; אך הוא ניזון גם ממקורות ראשוניים, שאסף המחבר במשך עשרות שנות פעילות כהיסטוריון. בנקודות לא מעטות שופך החיבור אור חדש על נסיבות ההיסטוריה היהודית ומעניק תובנה עמוקה יותר על מהלך ההיסטוריה הזאת בעת החדשה. תובנה זו מושגת בראש וראשונה תודות למבנה ולארגון המיוחד של החומר ההיסטורי הממלא את דפי הכרוניקה. ועל העובדות המוצגות בספר זה ניתן לומר כי הן מדברות, במידה רבה, בעד עצמן.

הרעיון להפיק כרוניקה של ההיסטוריה היהודית יצא ממרכז שז"ר, בניהולו של מר צבי יקותיאל. מכללת ספיר, תחת נשיאותו של פרופ' זאב צחור, קיבלה עליה את המשימה והפקידה את מלאכת המחקר והכתיבה בידי. מלאכה זו נמשכה כעשר שנים ובחלק מן הזמן שימש מר יוסף ברנע כעוזר מחקר; על עבודתו הנאמנה בפרק זמן זה אני מודה לו. תודה מיוחדת שמורה למנכ"ל המכללה בשנים אלה, ד"ר נחמי פז, שהאמין במיזם, קרא את פרקי הספר, עקב אחרי שלבי התקדמותו ותמך בו בעוז, גם ברגעים שבהם כבר התעוררו ספקות לגבי סיכויי השלמתו. אלמלא תמיכה איתנה זו שלו, ספק אם היה המיזם מגיע לכלל סיום.

אני מקווה שחיבור זה ימלא את ייעודו העיקרי: לשמש ספר-עזר מהימן לכל המתעניין בהיסטוריה של עם ישראל בעת החדשה ומבקש לשאוב מידע ממנה. אני רואה בחיבור זה אך פלטפורמה, שעליה ניתן יהיה במרוצת הימים להוסיף נדבכים, להציע תיקונים ואף להסמיך לה דברי פרשנות; שהרי זו מלאכה שאין לה גבול ושיעור, ונאמנים עלי דברי החכם: "לא עליך המלאכה לגמור".

 Posted by at 12:33 pm