אוק 252014
 

 

 

תקופה זו עומדת בסימן ההתעוררות הלאומית והזעזועים העזים שפקדו ב-1848 את המשטרים המדיניים של ארצות מרכז-אירופה. התביעה לריבונות לאומית היתה כרוכה בתביעה לחוקה ליברלית, המבטיחה את זכויות האזרח לכל. והנה, למרות ימיהן הקצרים של מהפכות 1848 ושל הממשלות הרפובליקניות שקמו לשעה באירופה, שוב לא ניתן היה להחזיר את הגלגל לאחור. החוקות הליברליות נשארו לעמוד במרכז סדר היום המדיני והציבורי של כל העמים והמדינות באירופה. התקופה עומדת אפוא בסימן תהליכי דמוקרטיזציה וליברליזציה של המשטרים באירופה, תהליכים שיעצבו מחדש גם את המפה המדינית באירופה ובעולם כולו.

זעזועים אלה פוסחים לכאורה הן על המערב (להוציא המקרה המיוחד של צרפת) והן על המזרח. הסוגיות שהסעירו והרתיחו את היורה הציבורית במרכז-אירופה – בשם עקרון הלאומיות ובשם עקרון החירות וזכויות האזרח – כבר הוכרעו במערב מזמן. תהליכי הדמוקרטיזציה והליברליזציה במערב הם אורגניים ורצופים, והם ממשיכים להתפתח בקצב מדוד, אטי ובוטח. ואילו במזרח-אירופה, על גבול הקיסרות הרוסית, נחסם לכאורה הגל הליברלי. המשטר הצארי האבסולוטיסטי עודנו איתן על כנו. אך לאמתו של דבר מתאמץ גם המשטר הזה, על פי דרכו האוטוריטרית, הגולמנית והגסה, לקדם את תהליכי המודרניזציה והליברליזציה של החברה הרוסית.

הבדלים משמעותיים אלה בין מערב, מרכז ומזרח באירופה קבעו במידה רבה ומכרעת את ההבדלים בין תהליכי ההתפתחות של הקהילות היהודיות באירופה. במערב נמשך תהליך השתלבותם של היהודים ברקמה האזרחית – החברתית, הכלכלית, התרבותית והפוליטית של ארצותיהם. במרכז-אירופה מנהלים היהודים מאבק ממושך על מימוש זכויותיהם האזרחיות והמדיניות, כמתחייב מן העקרונות המונחים ביסוד החוקות הליברליות החדשות, תוך נכונות לוותר על קווי האופי הלאומיים הנבדלים של היהדות ולאמץ את הלאומיות המקומית (גרמני או איטלקי או הונגרי או פולני "בן דת משה"). ואילו במזרח-אירופה, תחת השלטון הצארי, הפכו היהודים לאובייקט של מדיניות ממשלתית ברוטלית, שהיתה מכוונת אמנם לשלב את האוכלוסיה היהודית בכלל האוכלוסיה ובמדינה הרוסית, אך בדרכי כפיה ולחץ; אלה נועדו לכישלון מראש ורק הגבירו את המתחים הפנימיים בתוך החברה היהודית, הנתונה בחבלי המאבק בין ההשכלה לבין האורתודוכסיה, ובינה לבין החברה הרוסית הלוקה באנטישמיות.

עליית המעצמות האירופיות והתגברות מעורבותן בענייני האימפריה העותמנית המקרטעת ואף השתלטותן על חבלי ארץ (צפון אפריקה), שהיו נתונים לשליטתו הנומינלית של "השער העליון" – אלה עתידים להשפיע יותר מכל גורם אחר על מצבם של היהודים במזרח התיכון ובצפון-אפריקה. מגמת המודרניזציה, תוצאת המגע עם אירופה, והמאבק המתפתח בינה לבין הכוחות הדתיים השמרניים השולטים בחברה היהודית, בתוך התרבות המוסלמית השמרנית המקיפה אותה – אלה הם הקווים העיקריים שלאורכם מתנהלת ההיסטוריה היהודית בארצות המזרח. בכל רחבי האימפריה העותמנית ובארצות האיסלם יכולים היהודים להסתייע במעורבותן הגוברת של המעצמות האירופיות וזו מקבלת ביטוי מיוחד בהופעתם ובפעילותם של אישים ושל ארגונים יהודיים בארצות המערב – הבולט שבהם האליאנס (כי"ח) – הפועלים להטבת מצבם של יהודי המזרח ולקידומם, ובכלל זה הישוב היהודי הישן בארץ-ישראל. התפתחותו של הישוב הישן בארץ-ישראל, בתקופה זו, היא מעניינת במיוחד, בשל המאבק האינטנסיבי המתנהל בתוכו בין ישן וחדש, בין האורתודוכסיה הדומיננטית הכלואה בין חומות העיר העתיקה בירושלים לבין הכוחות הצעירים השואפים לחרוג מן הדפוסים הישנים ולהרחיב את אפשרויות החיים היהודיים בארץ-ישראל.