אוק 252014
 

בעיר יליסבטגראד קמה אגודה יהודית בשם "האחווה המקראית-רוחנית", בהנהגת המורה והסופר יעקב גורדין, ששמה לה למטרה לבסס את היהדות רק על עקרונות המוסר המקראיים ולא על ההלכה, לסלק את המסחר מחייהם של היהודים ולהתפרנס רק מעבודת כפיים. יזמה זו עוררה התנגדות רבה בקרב הציבור היהודי והתפרקה תוך זמן קצר. המשכה היה ביזמה אחרת, בתחילת 1882 – תנועת "ישראל החדש" שקמה באודסה, בראשותו של יעקב פרילוקר, מורה בבית-ספר. אנשי התנועה גרסו כי יש לקרב את היהדות אל הנצרות, על מנת לאפשר השתלבות היהודים בחברה הרוסית. לצורך זה יש להעמיד את היהדות על המקרא בלבד ולהסתלק מן התלמוד, יש לבטל את כל המצוות המבדילות את עם ישראל משאר העמים – דיני כשרות, מילה, וכמובן לשנות את נוסחי התפילות. יש להעתיק את השבת ליום ראשון ויש לאמץ את השפה הרוסית כשפת היהודים ברוסיה. גם יזמה זו התנדפה תוך זמן קצר.

 

 

ערכים אישיים
  1. יעקב גורדין (1909-1853), נולד במירגורוד, אוקראינה. רכש השכלה בכוחות עצמו. נע ונד והחליף מקצועות בצעירותו. לאחר כשלון "האחווה המקראית-רוחנית" והניסיון להקים מושבה חקלאית שיתופית ברוח תורתו של טולסטוי, נאלץ גורדין גם לברוח לאמריקה מפחד השלטונות שהוציאו את תנועתו הקטנה מחוץ לחוק. גורדין המטופל בשמונה ילדים פנה בניו-יורק לעיתונאות ולכתיבת מחזות באידיש. תוך שנה זכה להצלחה עצומה תודות למחזותיו "סיביריה" ו"המלך ליר היהודי"; ומרגע זה היתה דרכו בתיאטרון האידי סלולה. במשך 18 שנים כתב למעלה מ-100 מחזות, שהמפורסמים שבהם – "מירל'ה אפרת" (1898), "השחיטה" (1899), "השבועה" (1900), "סונטת קרויצר" (1902). נושאי מחזותיו נלקחו מן הספרות והמחזאות העולמית והועברו למציאות היהודית של זמנו. גורדין לא הסתיר את מקורותיו, אך הצליח להטמיע אותם כליל בקונטקסט היהודי. גדולי השחקנים של התיאטרון האידי שיתפו עמו פעולה. בצד אברהם גולדפדן נחשב גורדין כמעצב התיאטרון האידי בן זמננו.

 Tagged with: