דצמ 302014
 

נסיכות מוסקבה היתה שרויה בתהליך התחזקות והשתחררות מן התכתיב הטטרי (בשם טטרים כונו המונגולים שייסדו את "הורדת הזהב" ושלטו במרחבי רוסיה האסייתית). ברית נכרתה בין הנסיך הגדול, איוואן ה-3 (הגדול), לבין החאן של קרים, כדי לבלום את האיום הטטרי מצד אחד והאיום הליטאי מצד אחר. ברית זו הסתייעה בשירותיו הדיפלומטיים של יהודי בשם חוזה קוקוס, שהתגורר בעיר הנמל כפא (שנוסדה על ידי סוחרי גינואה בחצי האי קרים, ואלה שלטו בה משך כמאתיים שנה, עד שנכבשה בידי התורכים ב-1475).

איוואן ה-3, שהניח את היסוד להתפשטותה העתידית של נסיכות מוסקבה, נטה להתיר פעילות סוחרים יהודים בתחומי הממלכה; אך נוכח פעילות מיסיונרית יהודית, שחוללה תנועת התייהדות שמרכזה בעיר נובגורוד, יצאה פקודה מאת הנסיך לדכא בכוח את התנועה ולהסגיר את מנהיגיה למשפט הכנסייה (1504). השפעת תנועת המתייהדים חדרה עד החוגים העליונים של האצולה ואף הכנסייה. ב-1494 הודח המטרופוליט של מוסקבה באשמת "התייהדות". התפתחות זו גרמה להקשחה ואף להנצחה של המדיניות המסורתית, שאסרה על כניסת יהודים לתחומי נסיכות מוסקבה. איסור מתמשך זה לווה בנימוק "מפני שלפנים הסירו את לב בני ארצנו מן האמונה הנוצרית".

סוחרים יהודיים מפולין ומליטא פקדו את השווקים ברוסיה, אך היו חשופים למעשי התאנות גם מצד השלטונות.