דצמ 312014
 

חולשת השלטון העותמני המרכזי בארצות המגרב העלתה לשלטון גורמי כוח מקומיים, כמו הדאים (מפקדי צבא היניצ'רים) באלג'יר או שושלות מלכותיות בלוב ובתוניס. במצרים היתה אחיזת השלטון העותמני חזקה מעט יותר וזו מנעה התבססות שושלת מקומית עד לסוף המאה (להוציא הניסיון הקצר של עלי ביי בשנים 1773-1768). בתקופה זו בלטה לעין התופעה של החצרנים היהודיים או הסוחרים הגדולים ששימשו את השליטים המקומיים ומילאו תפקידי מפתח בכלכלת הארץ ופיתוח קשרי החוץ שלה עם מדינות אירופה. מעמדם המורם מעם מצד אחד ועם זה תלוי על בלימה מצד שני מזכיר את תופעת "יהודי החצר" במרכז אירופה.

רוב היהודים – למעלה מ-50,000 נפש – ישבו במרוקו. כ-20,000 ישבו בתוניס. באלג'יר למעלה מ-10,000. במצרים למעלה מ-5,000, רובם בקהיר ובאלכסנדריה.