דצמ 312014
 

לאחר חלוקת פולין הראשונה, בשנת 1772, שבה סופחו יהודים רבים לרוסיה, אוסטריה ופרוסיה, מספר היהודים בפולין ובליטא בשנת 1788 נאמד ב-900,000 נפש בתוך אוכלוסיה כללית של 8,790,000 נפש (אף כי לפי הנתונים הרשמיים היה מספרם 617,000, וההשערה היתה שיהודים רבים אינם מתפקדים כדי להשתמט מן המסים). שאלת היהודים זכתה עתה לתשומת לב מחודשת, על רקע ההתעוררות הכללית שאחזה בממלכה, מול המכות שניחתו עליה מבחוץ, והדרישה שעלתה  לתיקונים נרחבים, כדי לעצור את מגמת השקיעה וההתפוררות. בעידודה של פרוסיה כונס "סיים ארבע השנים" (1791-1788), שתפקידו היה לבדוק ולהציע תיקונים וחוקה חדשה למדינת פולין. ועדה מיוחדת שהקים הסיים בדקה את מצב היהודים מן הבחינה הכלכלית והתרבותית. הוועדה קבעה, בין השאר, כי החינוך היהודי מתמצה בלימוד התורה ובייחוד לימוד התלמוד. שלושה רבעים מיצוא הסחורות של פולין הוא בידי היהודים לעומת עשירית אחת מן היבוא. חצי מבעלי המלאכה הזעירה – סנדלרים, חייטים, רצענים, צורפים, נגרים, בנאים, גלבים – בפולין הם יהודים. לעומת זאת, בעבודת האדמה נמנו רק ארבע-עשרה משפחות של איכרים יהודיים בכל רחבי פולין. כשליש מן היהודים היו חוכרי פונדקים ומבשלות בירה ויי"ש.