דצמ 302014
 

בשלהי המאה ה-15 ותחילת המאה ה-16 ניכרה עלייה במספרי היהודים השבים ונאחזים בערים מהן נעקרו במשך המאה ה-15, והבולטת שבהן עיר הבירה וינה, שממנה נעקרו היהודים ב-1421. על רקע זה רבו הפניות מצד המעמדות העירוניים אל הקיסר לסלק את היהודים, "שונאי ישו והבתולה מרים", מן המקומות האסורים עליהם משכבר הימים.

לגירוש יהודי ספרד היו השלכות שהרחיקו לכת עד למחוזות הגרמניים. מאז ימי הדבר השחור היה הקיום היהודי תלוי על בלימה, בשל הקלות שבה יכלו מועצות הערים בגרמניה לחרוץ את גורל התושבים היהודים. העירונים היו הגורם העיקרי שהצר את רגליהם והגביל את פעילותם הכלכלית של היהודים. הגנה וחסות שאבו היהודים בעיקר מן השליטים הפיאודלים המקומיים או מן הקיסרות ומן האפיפיורות. חסות זו נתערערה במידה רבה בעקבות גירוש ספרד. העירונים התעוררו מחדש לדרוש את הרחקת היהודים, ותביעתם התחזקה בשל התגברות ההגירה היהודית לערי גרמניה כתוצאה מתנודת היהודים לאחר גירוש ספרד.