דצמ 312014
 

באנגליה חיו כ-30,000 יהודים, מהם כ-20,000 בלונדון. היהודים באנגליה סבלו מהגבלות דומות לאלה שחלו על הקתולים. היו אלה הגבלות בעלות אופי מדיני: שלילת זכות בחירה לפרלמנט ולמועצות הערים, מניעת כניסה לאוניברסיטאות ואיסור עיסוק בעריכת דין. אלה היו פתוחים רק לאזרחים האנגליקנים. היהודים נהנו מחופש פעילות כלכלית, וכמה משפחות יהודיות, רובן  ממוצא ספרדי – גולדסמיד, מונטיפיורי, רוטשילד – החלו מתבלטות בעושרן ובקשריהן החברתיים עם צמרת סוחרי לונדון. המחסום הדתי הביא כמה מבני המשפחות האלה להמיר את דתם ולהשתלב גם בחיים הפוליטיים. שתי דמויות עשו קריירה מופלאה לאחר שחצו את הקווים – הכלכלן דוד ריקרדו והמדינאי בנג'מין ד'יזראלי.

ערכים אישיים
  1. דויד ריקארדו (1823-1772) נולד בלונדון למשפחה ספרדית, שהיגרה לאנגליה מהולנד ב-1760. אביו היה חבר הבורסה של לונדון ועשה שם חיל. ריקרדו הצעיר המיר את דתו, כאשר נישא לצעירה קוויקרית. הוא ניתק את קשריו עם משפחתו, אך כל ימיו דרש שיווי זכויות ליהודים. הוא נכנס לבורסה וצבר שם הון. ב-1814 פרש מעסקים והקדיש עצמו לחקר הכלכלה. עניינו בצד התיאורטי של הכלכלה ניצת עם קריאת חיבורו של אדם סמית, "עושר האומות". מחקריו המקוריים התפרסמו בספר "עקרונות הכלכלה המדינית והמיסוי" (Principles of Political Economy and Taxation, 1817.). ריקרדו נמנה על מניחי היסוד לתורת הכלכלה המודרנית, בצד אדם סמית. בשנת 1819 נבחר ריקרדו לפרלמנט.



  2. בנג'מין דיזראלי (1881-1804 Disraeli ), הוטבל לנצרות בגיל 13, ביזמת אביו, איזאק ד'ישראלי, היסטוריון ופובליציסט, שהסתכסך עם הקהילה הספרדית בלונדון וניתק עצמו ומשפחתו לחלוטין ממנה. לאחר התחלות כושלות בעולם העסקים וניסיון כושל בהוצאת עיתון יומי, החל בקריירה ספרותית, שהקנתה לו עד מהרה מעמד בחוגי הבוהמה הלונדונית. נושאים יהודיים והקשר בין היהדות והנצרות העסיקו את דיזראלי כל ימיו. מעולם לא הסתיר את מוצאו יהודי ואף התגנדר בו ונתן מהלכים לאמונתו כי הערכים היהודיים עומדים ביסוד המשטר האנגלי והתרבות האירופית בכללה. את העם היהודי נהג לכנות "האריסטוקרטיה העתיקה של המין האנושי". ב-1837 נבחר דיזראלי לפרלמנט כחבר המפלגה הטורית (שמרנית) והחלה הקריירה הפוליטית המזהירה שלו, שידעה אף היא עליות ומורדות. הוא התבלט כנואם מזהיר והפך מנהיגה של קבוצת פוליטיקאים שמרנים צעירים, "אנגליה הצעירה", שדגלה בחזון של אנגליה מאוחדת תחת הנהגת המלוכה, הכנסייה והאצולה. דיזראלי העריץ את האצולה האנגלית ותיעב את הבורגנות האנגלית (שלאמתו של דבר השתייך אליה). הוא סבר שהתפתחות הקפיטליזם תהרוס את הרקמה החברתית של אנגליה וחלם על תור הזהב של המשטר הפיאודלי, שבו שרר – כך האמין - איזון הרמוני בין האצולה הכפרית לבין העם הבנוי רובו איכרים. דיזראלי פיתח יחסים מיוחדים עם המלכה ויקטוריה ומילא תפקידי מפתח בממשלתו של דרבי (1858-1852). ב-1867 היה דיזראלי יוזמה של הרפורמה הגדולה בשיטת הבחירות, שהרחיבה בהרבה את מעגל בעלי זכות הבחירה. כתוצאה מצעד נועז זה הפסידה המפלגה הטורית בבחירות, אך ב-1874 חזרו השמרנים לשלטון ודיזראלי נתמנה ראש-ממשלה. בהנהגתו הגיעה בריטניה לשיא מעמדה הגלובלי. שני הישגים גדולים נזקפו לזכותו: רכישת מחצית המניות של תעלת סואץ, שהבטיחה את הדרך הימית להודו, היהלום שבכתר האימפריה הבריטית, וקונגרס ברלין 1878, שבו חבר דיזראלי לביסמרק הגרמני ויחד אילצו את רוסיה לוותר על כיבושיה בבלקנים, מחד גיסא, ולייצב את היחסים בין המעצמות באירופה, מאידך גיסא. קונגרס ברלין היה בבחינת ניסיון ראשון ביצירת פורום בינלאומי ליישוב סכסוכים בין-לאומיים. גם השאלה היהודית הועלתה בקונגרס זה, שבו ניסו להבטיח שוויון זכויות ליהודים במדינות החדשות שזכו להכרה בינלאומית. לאחר קונגרס ברלין רק רוסיה ורומניה נשארו המדינות האירופיות היחידות שבהן לא הוכר שוויון היהודים בחוק. ב-1876 קיבל דיזראלי תואר אבירות (Earl of Beaconsfield )