דצמ 222014
 

ינואר. הצבאות המנצחים של המלכים הקתוליים פרדיננד ואיזבלה נכנסו לגרנדה, ובכך הושלמה הרקונקיסטה ובא קץ לנוכחות המוסלמית בחצי האי האיברי.

31 במרס. המלכים הקתוליים חתמו בגרנדה על הצו המורה על גירוש היהודים. הצו פורסם בליל ה-1 במאי. היהודים הועמדו בפני ברירה בין המרת דת לבין עזיבת הארץ עד סוף יולי.

31 ביולי. אחרון היהודים הדבקים באמונתם עזב את אדמת ספרד. ההערכות על מספרי היהודים היוצאים נעות מ- 400,000 ומטה. אומדן זהיר מדבר על כ- 100,000 עד 150,000 יהודים שיצאו את ספרד. חלק גדול מן המגורשים יצאו לפורטוגל; חלק אחר יצא דרך הים לאיטליה ואל ארצות האיסלם (האימפריה העותמנית). חלק מיהודי ארגון ביקשו וקיבלו מקלט בממלכת נברה הקטנה הסמוכה. אך זה היה מקלט זמני, שכן גם נברה הסתפחה אל ממלכת ספרד והיהודים בה נצטוו להתנצר או לצאת את המדינה.

בשביל היהודים שבחרו להישאר בספרד והמירו את דתם, ונקראו בפי הספרדים "הנוצרים החדשים", נפתחה תקופה קשה, בה היו נתונים למעקב חשדני והיוו יעד קבוע לחקירות האינקוויזיציה. בתי דין קבועים של האינקוויזיציה נמצאו בכל עריה הגדולות של ספרד. האינקוויזיציה הספרדית היתה נתונה למרותו של המלך ולא של הכנסייה הקתולית. המלך פרדיננד – ולאו דווקא האינקוויזיטור הראשי טורקמדה – היה הדמות הדומיננטית מאחורי פעילות האינקוויזיציה בספרד. זו שימשה מכשיר יעיל – שהטיל חיתתו גם על האצולה בספרד – בחיזוק ליכודה של הממלכה, תוך שילוב כוחות של המלוכה עם הכנסייה המקומית. מהלך זה קבע את עצמאותה היחסית של האינקוויזיציה מול הכס הקדוש ברומא, שלא תמיד היה מרוצה מפעילותה הנמרצת בגילוי כופרים וחתרנים בתוך החברה הנוצרית. אלפי חשודים היו נתונים מדי שנה בחקירה נמרצת של האינקוויזיציה ומאות מהם נידונו לעונשים חמורים יותר או פחות. חקירות אלה שימשו גם מקור הכנסה לא אכזב, כיוון שרכושם של אלה שנמסרו לחקירה ולמשפט הוחרם והועבר לרשות האינקוויזיציה ולאוצר המלך. מוסד האינקוויזיציה התקיים בספרד כ-300 שנה ופורק רק ב-1820.

 

ערכים אישיים
  1. יצחק בן יהודה אברבנאל (Abrabanel, 1437-1508). נולד בליסבון, פורטוגל. בנוסף ללימודיו התורניים, רכש השכלה כללית רחבה והתוודע גם אל רעיונות הרנסנס האיטלקי. ירש את אביו בתפקיד הממונה על אוצר המלך אלפונסו החמישי. אברבנאל נהנה ממעמד רב השפעה בזכות מערכת קשריו המסועפים עם האצולה הפורטוגזית. ב-1481 ירש חואן ה-2 את אלפונסו ונפתח פרק של מאבק עז בינו לבין האצולה המקומית, על רקע שאיפתו של המלך לחזק את מעמד המלוכה. אברבנאל שנחשד במעורבות במרידת האצילים, ברח לקסטיליה (1483), לשם הצליח להעביר חלק גדול מרכושו העצום, בעוד מועד. ב-1484 גויס לשירותם של פרדיננד ואיזבלה. הוא שימש כשותפו של אברהם סניור, גדול מוכסי המלך היהודיים, והיה בין המלווים העיקריים לאוצר המלוכה, למימון המלחמה בממלכת גרנדה המוסלמית. משנתפרסם הצו לגירוש היהודים, נכשלו סניור ואברבנאל בהשתדלותם להביא לביטול הגזירה. אברבנאל הורשה לצאת את הארץ עם 1,000 דוקאטים זהב וחפצי ערך ועם ספריו. הוא הפליג לנאפולי באיטליה. גם כאן גויס מיד לשירות מלך נאפולי. משנכבשה נאפולי בידי הצרפתים נבזז ביתו וספרייתו נחרבה (1494). הוא גלה עם משפחת המלוכה למסינה. משם עבר לקורפו. משנסוגו הצרפתים, חזר אברבנאל לממלכת נאפולי (1496). בתקופה זו התמסר בעיקר למחקריו התורניים ולפרשנות המקרא, מלאכה בה התמיד משך כל שנות נדודיו מאז גלותו מפורטוגל. ב-1503 עבר לגור בוונציה, שם חי עד יום מותו.
    אברבנאל היה אחד מגדולי הפרשנים של המקרא. ואף שנקט ביקורת שכלתנית על פירושי קודמיו, השקפתו המוצקה בשאלת היחס בין האמונה לשכלתנות היתה כי יש לשעבד את שיקולי השכל לקביעות האמונה. הוא ביקר את השקפתו השכלתנית של הרמב"ם והראה כי בסוגיות חשובות שונות, בולטות ביניהן סוגית המלכות וסוגיית הנבואה בישראל, אין דעתו של הרמב"ם עולה בקנה אחד עם הפשט המקראי ועם השקפתה של היהדות לדורותיה. בדומה לכך, אף שהסתייג מן הספרות הקבלית, הוא עצמו היה משוכנע כי הטקסט המקראי צופן בחובו גם משמעויות נסתרות. ציר מרכזי בהגותו היה הרעיון המשיחי. אברבנאל היה משוכנע כי האסון שניחת על היהדות בספרד הוא מסימני ביאת המשיח. ניכר היה מכתיבתו כי הוא מייחס חשיבות עליונה לצורך בחיזוק האמונה בקרב העם המוכה, אמונה שהרעיון המשיחי הוא עמוד התיכון בה ושבלעדיה לא תהיה תקומה ליהדות בצוק העתים החדשים. הוא דחה את השקפתו של יוסף אלבו כי האמונה בביאת המשיח אינה עיקר ביהדות. על יסוד הכתוב בספר דניאל הגיע אברבנאל לכלל הכרה כי התגלות המשיח תבוא בשנת 1503. תוחלת זו נכזבה, אך לא החלישה את ציפייתו המשיחית.
    חיבוריו המשיחיים הבולטים של אברבנאל היו "מעייני ישועה", "ישועות משיחו", ו"משמיע ישועה". הגותו הפילוסופית סבה בעיקר על ביקורת הגותו השכלתנית של הרמב"ם. חיבוריו הבולטים בהקשר זה היו פירושיו על "מורה נבוכים" של הרמב"ם וכן הספרים "שמים חדשים", "ראש אמנה", "מפעלות אלוהים", "להקות נביאים".



  2. יהודה אברבנאל (Leone Ebreo, 1460?-1523?). בנו בכורו של יצחק אברבנאל. נולד בליסבון. למד תורה מפי אביו, רכש השכלה פילוסופית והשתלם ברפואה. יצא את פורטוגל בעקבות אביו, ב-1483. בזמן גירוש ספרד שלח את בנו הרך, יצחק, לפורטוגל. בפקודת המלך הוטבל הילד לנצרות וטרגדיה זו העכירה את חייו של אברבנאל, ואת כאבו ביטא בפואמה שכתב, "תלונה על הזמן", שזכתה בפרסום רב. אברבנאל התיישב בנאפולי ושימש שם כרופא. הוא קיים קשרים עם מיטב אנשי הרנסנס בפירנצה. משנכבשה נאפולי בידי הצרפתים, יצא אברבנאל לגינואה. חזר לנאפולי לאחר יציאת הצרפתים ב-1501 ושימש כמרצה לרפואה ולאסטרולוגיה באוניברסיטה שם. פרסומו העיקרי בא כמה שנים לאחר מותו, משיצא לאור חיבורו הפילוסופי "דיאלוגים על אהבה" (Dialoghi di Amore ). הרעיון העיקרי בחיבורו הוא שהאהבה (במובנה האפלטוני) היא המחברת בין האל לבין בריאתו. היא יוצאת מן האל וחוזרת אל האל ומעלה את כל הבריאה לדרגה של יופי ושלמות מוסרית. החיבור עצמו הוא ניסיון נועז לחבר את מורשת החכמה היהודית עם מורשת החכמה היוונית, מורשת התיאולוגיה הנוצרית ומורשת חכמת האיסלם. חיבור זה עשה רושם רב וזכה לעשרות מהדורות במשך המאה ה-16 והמאה ה-17. הוא היה נציג מובהק של מחשבת הרנסנס והשפיע עמוקות על רבים מקרב המשוררים והוגי הדעות בתקופה זו. בשער המהדורה השניה והשלישית של ספרו הוצג המחבר כמומר. השאלה אם אכן המיר את דתו לא הוכרעה; מכל מקום, הוא ייצג שילוב מרתק של יהודי ואיש הרנסנס.



  3. אברהם סניור (שניאור, Senior, Seneor 1412-1493?). החצרן והמנהיג היהודי הבולט במחצית השנייה של המאה ה-15. שימש המוכס הראשי של מלכי קסטיליה. ב-1468 מונה על ידי המלך לשמש כאב בית דין של יהודי סגוביה, עיר מגוריו. ב-1476, לאחר איחוד הממלכה, מונה כאב בית דין של כל יהודי הממלכה וכמוכס האחראי על מסי היהודים. היו שערערו על סמכותו הדתית; אך הוא הוכיח את מסירותו לעניין היהודי, כאשר בהזדמנויות שונות התערב והפעיל את השפעתו כדי למנוע פגיעות באחיו היהודים. מעמדו בחצר פרדיננד ואיזבלה לא התערער, בזכות שירותיו הטובים למוסד המלוכה. לחץ כבד הופעל עליו שימיר את דתו, והוא עשה כן משהגיע רגע ההכרעה ונתפרסם הצו על גירוש יהודי ספרד.



  4. לואיס דה סנטנגל (נפ' 1498 Luis de Santangel ). נולד בולנסיה. דור שלישי למשפחת מתנצרים (Conversos ), שהשתלבה יפה באצולה הספרדית. החל את הקריירה שלו כחצרן והפך בן טיפוחים של בית המלוכה. ב-1481 מונה כשר הכספים של פרדיננד ואיזבלה. ב-1486 נפגש עם קולומבוס והתלהב מחזונו לגלות את הנתיב הימי המערבי להודו. הצליח לשכנע את איזבלה ביתרונות הטמונים בתכניתו של קולומבוס ובעצמו הלווה לנווט הגדול סכום נכבד למימון מסעו. קולומבוס הכיר בחוב שהוא חב לסנטנגל ואליו שלח את הדוח הראשון אודות מסעו (פברואר 1493). סנטנגל ניצל את השפעתו כדי לסייע לחשודים מקרב משפחות המתנצרים שנחשדו ונכלאו על ידי האינקוויזיציה. בשעת גירוש יהודי ספרד, סייע בשכירת ספינות להעברת המגורשים מספרד.