דצמ 222014
 

עם עליית מנואל ה-2 לשלטון (1521-1495), בוטלה עבדות היהודים הגולים והוקלה המדיניות כלפי היהודים. אך נישואי מנואל לאיזבלה, בתם של המלכים הקתוליים הספרדיים, חוללו שוב מהפך לרעה. מלכי ספרד דרשו את גירוש היהודים, כתנאי לנישואין.

ב-5 בדצמבר 1496 פרסם המלך צו לגירוש היהודים; עם זאת שאף להשאיר את היהודים בארצו ועל כן נקט צעד קיצוני ופקד על המרה מאונס של כל ילדי היהודים, מגיל ארבע עד גיל עשרים. רוב ההורים הצטרפו לילדיהם, וכך אולצה הקהילה היהודית, כמעט בשלמותה, לעבור לדת הנוצרית, בשנת 1497, ללא ברירה אמיתית של יציאה.

בהתערבות האפיפיור אלכסנדר ה-6, הובטח ליהודים המומרים, כי במשך עשרים שנה לא תופעל נגדם האינקוויזיציה. עם זאת, אנוסים רבים העדיפו לצאת את הארץ, כדי לחזור לאמונתם. בתגובה אסר המלך ב-1499 על יציאת "נוצרים חדשים" מן הארץ. מאמציו המיוחדים של המלך מנואל אפשרו בסופו של דבר השתלבות רוב "הנוצרים החדשים" בכל שטחי החיים בממלכה; אך המתיחות בין האוכלוסיה הנוצרית המקורית לבין אוכלוסיית האנוסים התגברה.