דצמ 222014
 

עם מותו של פרדיננד ה-5 ועליית קרל ה-1 (לימים קרל ה-5 קיסר גרמניה) לכס המלוכה, פנו מחוגי האצולה והאנוסים אל המלך בבקשה לבצע תיקונים בפעולת האינקוויזיציה, כדי למנוע עיוות דין ורדיפת חפים מפשע: להשאיר את בחירת האינקויזיטורים בידי הכמורה המקומית ולא בידי האינקויזיטור הראשי, וחשוב יותר, ליטול מן האינקוויזיציה את סמכות החרמת הרכוש של הנחקרים. "הנוצרים החדשים" הציעו למלך בתמורה לאובדן הכנסות בעתיד תשלום פיצוי עצום. משנענו בשלילה, פנו בעצומה אל האפיפיור ליאו ה-10, שידוע היה שדעתו אינה נוחה ממדיניות האינקוויזיציה הספרדית ופעולותיה. האפיפיור הסכים להקמת ועדה שתחקור את פעולת האינקוויזיציה, וזו כצפוי פסקה כי פעולות בתי-הדין של האינקוויזיציה הן חיוביות ומביאות גאולה גם לנפשות החוטאים. המלך השיב ארוכות לאפיפיור, כי אין לקבל את תלונות "הנוצרים החדשים" ואין להפקיד את בחירת האינקוויזיטורים בידי הכמרים, שהרי מצויים בתוכם גם "נוצרים חדשים" ואלה עלולים לשבש את מלאכתה הקדושה של האינקוויזיציה. המלך הזהיר את האפיפיור, כי אם יתעקש בעמדתו, ייתקל בסירוב מוחלט מצד ממלכת ספרד. הודעה תקיפה זו הרתיעה את האפיפיור וזה ביטל את פנייתו.