דצמ 302014
 

ההערכות על מספרי היהודים שהגיעו לתורכיה לאחר גירוש ספרד הן שונות. על פי הערכה אחת, הגיעו כ-60,000 יהודים (12,000 בתי אב) לתחומי האימפריה העותמנית. על פי הערכה אחרת, כמאה אלף ממגורשי ספרד הגיעו לתורכיה בעשרים השנים שלאחר הגירוש. על פי הערכה זו, בקונסטנטינופול (איסטנבול) התרכזו כארבעים אלף גולים ובסלוניקי כעשרים אלף. על פי הערכות אחרות לא עלה מספר היהודים בכל רחבי האימפריה העותמנית בתקופה זו על 50,000 נפש. יהודים התיישבו גם בתחומי יוון וארצות הבלקנים שתחת שלטון התורכים. הסולטן ביאזיד ה-2 (1512-1489) קידם בברכה את כניסת היהודים. הם נחשבו גורם כלכלי חשוב, בעלי ניסיון וקשרים בסחר בינלאומי, יודעי שפות, בעלי מקצועות מדעיים (רפואה, הנדסה), ומהם מומחים בתעשיית מתכת וחומרי נפץ (אבק שרפה). נוסע צרפתי בן התקופה העיד באמצע המאה ה-16, כי המסחר והחלפנות בחופי הלבנט הם בחלקם המכריע בידי היהודים, וכי הם בעלי רוב המחסנים והחנויות בקונסטנטינופול.

המגורשים הצטרפו אל שתי הקבוצות האחרות שהרכיבו את רוב הקהילות היהודיות ברחבי האימפריה העותמנית – המוסתערבים (היהודים אשר חיו מאות שנים תחת הכיבוש הערבי והמוסלמי והיו דוברי ערבית) אשר ישבו בעיקר בסוריה ובארץ-ישראל, והרומניוטים (היהודים אשר חיו בתחומי האימפריה הביזנטית עד לכיבוש העותמני). לאלה יש להוסיף את הקהילות הקטנות של האשכנזים, שמצאו כאן מקלט ממלחמות הדת בגרמניה וסביבותיה, ואת האיטלקים, שנמלטו לכאן מחמת הריאקציה הדתית הגוברת באיטליה ובסיציליה. אך הספרדים (מגורשי ספרד שדיברו ספרדית, או ספניולית) הם שהפכו עד מהרה לגורם הדומיננטי בקהילות היהודיות, בזכות מספריהם ועליונותם התרבותית. החיכוכים בין הספרדים לבין שתי הקבוצות הוותיקות, שנסבו בעיקר על מסורת ומנהג, העסיקו את הציבור היהודי ברחבי האימפריה בדורות הראשונים לגירוש. באורח כללי, סבל הציבור היהודי מפיצול פנימי מרובה. כל יוצאי עיר הקימו לעצמם "קהל" ובית-כנסת. בריכוזים הגדולים של היהודים, בערים כמו קושטא, סלוניקי, נמנו עשרות קהלים.