דצמ 302014
 

התפרסם חיבורו של מרטין לותר (Martin Luther, 1483-1546), מנהיג תנועת הרפורמציה, "כי ישו הנוצרי נולד יהודי" (Das Jesus Christus ein geborner Jude sei ). בחיבור זה הצדיק לותר לחלוטין את סירובם של היהודים להצטרף לנצרות, כפי שהוצגה בפניהם על ידי "האפיפיורות הפגנית". "אם הייתי יהודי", כתב לותר בסגנונו הבוטה, "ורואה לעיני את הטיפשים והסתומים המטיפים לי נצרות, הייתי מעדיף להיהפך לחזיר מאשר להיהפך לנוצרי".  הוא תקף את היחס המשפיל והמדכא כלפי היהודים, "והרי הם קרובים קרבת דם לישו הנוצרי, אחיו ובני משפחתו. שום עם לא נבחר בידי אלוהים כמוהם ולהם ניתנה התורה. – – – יש לקיים בהם מצוות האהבה הנוצרית ולא האפיפיורית. יש לקבל אותם בסבר פנים יפות. יש לאפשר להם להחזיק ברכוש ולעבוד, כדי שיעמדו מקרוב על תורתם וחייהם של הנוצרים."  לותר היה משוכנע כי שינוי הגישה ליהודים והצגת הנצרות האחרת, בגרסתה הלותרנית, יביא גם אותם, במוקדם או במאוחר, לחיק הנצרות. אך סבלנותו של לותר פקעה במהירות. תוך שנים אחדות השתנה יחסו ליהודים תכלית שינוי. דבקותם העיקשת של היהודים בדתם הרגיזה אותו: שום דבר אינו עשוי לשנות אותם. בשנות ה-30' נשאו מאמריו ודרשותיו בגנות היהודים אופי חריף יותר ויותר. בשנים 1543-1542 פרסם שתי חוברות – "על היהודים ושקריהם" ו"על שם המפורש" – ובהם התקפה פרועה על היהודים. לותר כלל בהתקפתו את העלילות הישנות אודות היהודים מרעילי הבארות והמשתמשים בדם נוצרים בפולחניהם. יש לדכא את היהודים בכל צורה, וכצעד אחרון גם לגרש אותם. דברים אלה השפיעו ללא ספק על כמה מן הנסיכים הפרוטסטנטים. להשפעתו של לותר מייחסים את גירוש יהודי סקסוניה ב-1543. זמן קצר לפני מותו פרסם לותר את דרשתו "אזהרה מפני היהודים".

לותר תרגם הן את הברית החדשה והן את הברית הישנה לגרמנית. זה עלה בקנה אחד עם תפיסתו העקרונית שיש לאפשר לכל מאמין גישה ישירה אל כתבי הקודש, ללא תיווכם של הכמרים וכל כלי הקודש. מסיבה זו התייחס בחשדנות אל פירושיהם של מפרשי התנ"ך היהודיים לדורותיהם, אף שבמקרים רבים נשען גם עליהם, כיוון שידיעתו בעברית היתה מוגבלת. הוא העריץ את השפה העברית . בעיניו היתה זו השפה היחידה שבה ניתן לבטא את האמת ואת הרגש של האמונה.

אם נדמה היה שתפיסת היהדות אצל לותר נוחה ונאורה יותר מזו של הכנסייה הקתולית, הנה התברר כבר בימיו של לותר, שהיא עשויה להתגלגל בעוינות שיסוד הניכור בה כלפי הגורל היהודי הוא מוחלט, וסכנתה אולי גדולה יותר מזו של הכנסייה הקתולית, כיוון שהיא משוחררת מן המחויבות שנטלה הכנסייה על עצמה להגן על היהודים.