דצמ 302014
 

ניסיון מרידה של הנציב העותמני במצרים כנגד השולטן הוכשל על ידי הממונה היהודי על המטבעה הממלכתית, אברהם די קאסטרו, שדיווח לקונסטנטינופול על כוונותיו של הנציב. זה אסר את מנהיגי הקהילה ואיים לעשות שפטים ביהודי העיר; אך הוא עצמו נעצר והוצא להורג קודם שהספיק לעולל רע. יהודי מצרים קבעו את היום בו הוסר האיום מעל ראשם כ"פורים של מצרים" (כ"ח באדר רפ"ד).

ערכים אישיים
  1. דוד בן סלומון אבן אבי זמרה (רדב"ז, 1573-1479). נולד בספרד. גלה עם משפחתו לצפון-אפריקה ומשם היגר לצפת בארץ-ישראל. למד שם תורה אצל ר' יוסף סרגוסי. עבר לירושלים ומשם למצרים (1513). לאחר כיבוש מצרים בידי העותמנים, הופקד אבי זמרה בראש הקהילה היהודית. הוא ירש ממשפחתו עושר ניכר וניהל בהצלחה עסק הלוואה בריבית (לגויים). סמכותו היתה גדולה. והוא הצליח לא רק לפשר בין שני חלקי הקהילה – המוסתערבים והמוגרבים – אלא גם הביא לביטול השימוש ב"מניין השטרות" במסמכים משפטיים, שהיה נהוג אצל יהודי מצרים מאז התקופה הסלווקית. ב-1553 חזר לדור בארץ-ישראל, תחילה בירושלים ואחר כך בצפת, שם חי עד מותו. פרסומו של אבי זמרה חרג מגבולות מצרים וארץ-ישראל. הוא לא היסס לנקוט עמדות ברורות בשאלות עקרוניות. הוא התנגד לכל ניסיון להעמיד את היהדות על כמה עיקרים, שכן כל מצווה שבתורה היא בעלת חשיבות עליונה ושקולה לכל מצווה אחרת. הוא ייחס למדרשי האגדה קדושה שאינה נופלת מזו של כל טקסט אחר בתורה שבעל-פה. המדרשים נושאים משמעות כפולה – נגלית ונסתרת. הוא תקף את פירושיהם למקרא של אברהם אבן עזרא ודוד קמחי, שנשאו אופי שכלתני מדי לטעמו. הוא שלל מנהגים שמקורם באמונות תפלות, אך עם זאת האמין בקיומם של שדים ורוחות. למרות השקפותיו השמרניות והקפדתו על קיום המצוות, התנגד להטלת חומרות נוספות בשם התורה. ככל הרבנים בדורו עסק גם הוא בקבלה, אך נזהר לשמור על עליונותה של ההלכה. אבי זמרה הפגין רגישות וערנות רבה כלפי שאלות מתודולוגיות. אבחנותיו המתודולוגיות שיוו לביקורת הכתובים שלו אופי מדעי.
    הפרסומים החשובים של הרדב"ז הם "תשובות הרדב"ז", "יקר תפארת" (פירושים על "משנה תורה" של הרמב"ם), "מזוזת דוד" (הסבר תרי"ג המצוות, גם על פי הקבלה), "מגדל דוד" ( פירוש קבלי לשיר השירים).