דצמ 302014
 

בכינוס הרייכסטאג הגדול באוגסבורג עלתה הדרישה לדון בהאשמות כלפי היהודים על ריגול לטובת התורכים. יוסף הצליח לשכנע את הקיסר קרל ואחיו פרדיננד כי אין שחר להאשמות אלה והקיסר הורה להסיר אותן מסדר יומה של הוועידה. אותה שנה נצטווה יוסף על ידי הקיסר להשיב להאשמותיו של המומר אנטוניוס מרגריטה, כלפי היהודים, כפי שפורסמו בספרו "כל האמונה היהודית". יוסף הצליח להפריך את רוב טענותיו של מרגריטה וזה נדרש לעזוב את אוגסבורג.

הצלחתו של יוסף עודדה אותו ליזמה חדשה, יוצאת דופן אף היא. הוא קרא לכנס רבנים ופרנסי קהילות באוגסבורג, שם הצליח לשכנע את באי הכנס לקבל עליהם אמנה הכוללת עשר תקנות לשם הסדרת היחסים הכלכליים בין היהודים לבין סביבתם הנוצרית. תקנות אלה אסרו על דרכי מרמה בסחר עם הגויים, על ניצול לרעה של ההלוואות לגויים, על השתמטות מתשלום חובות לגויים; הרבנים חייבים לטפל גם בתלונות מצד נוצרים כלפי יהודים ולנהוג ביושר ובצדק. יוסף הופיע בפני צירי הרייכסטאג הגרמני כ"שליח כלל היהודים" והקריא לפניהם את "הסעיפים והתקנות" שקיבלו היהודים עליהם. הוא הכריז כי היהודים נודרים נדר לקיים את התקנות האלה בלא סטייה; אך גם השליטים וראשי העיריות צריכים לאפשר ליהודים קיום, ללא עלילות שווא, הגבלות חינם וגזירות גירוש חדשות לבקרים. הוא הזכיר לשומעיו את "החוק הטבעי" האומר ש"אין שום הבדל בין בני אדם עלי אדמות". הוא סיים את דבריו: "הלא גם אנחנו נבראנו בצלם אלוהים וברצונו הננו יושבים עמכם וביניכם".