דצמ 302014
 

בכנס הנסיכויות הפרוטסטנטיות בפרנקפורט על נהר מיין, בהנהגת סכסוניה והסן, שבו דנו בגיבוש המדיניות כלפי הקיסר הקתולי, קרל ה-5, התייצב שליחם של יהודי גרמניה, יוסף מרוסהיים, והתעמת שם עם מרטין בוטצר בהצלחה, כשהוא מוכיח כי הפרשנות המצדיקה את דיכוי היהודים על בסיס האמור בברית הישנה היא מופרכת. הופעתו של יוסף השפיעה עמוקות על השליטים המובילים של ברית הנסיכויות הפרוטסטנטיות ועצרה במידת מה את הסחף שיצר בוטצר בהטפותיו.

עם זאת, ברמה העממית, שם התחזקה השפעתם של בוטצר ותלמידי לותר, גבר הלחץ על היהודים. יוסף פרסם חוברת, "איגרת נחמה" (1541), ובה הוא מדריך את אחיו כיצד להתמודד עם הטענות וההאשמות המוטחות כנגדם. הוא יעץ שלא להיכנס לוויכוחים דתיים עם הנוצרים. על הטענה בדבר עיקשותם של היהודים, שאינם מקבלים את ישו, עליהם להצביע על הכתוב בספר מלאכי (ג', ו') "אני ה' לא שניתי" (כלומר, אין בי שניות ועל כן איננו יכולים לקבל את ישו כאל). על ההתקפות בדבר עיסוקם של היהודים בהלוואה בריבית עליהם לומר כי חכמי התלמוד התירו ריבית נוכרים רק "בכדי חייו" (בבא מציעא ע'), וכיוון שעל היהודים בגרמניה נאסר העיסוק במלאכה ובאומנויות, נותר ליהודים רק העיסוק בהלוואה כדי לקיים את נפשם. טיעון זה התקבל גם על דעת הקיסר קרל ה-5 שב-1546 אישר כי הוא מתיר ליהודים "לקחת בהלוואות שם נותנים ריבית גבוהה מן הריבית המותרת לנוצרים", מכיוון ש"אין להם לא אחוזות ולא משרות או אומנויות אחרות" והמסים המוטלים עליהם הם גבוהים מאלה המוטלים על הנוצרים.