דצמ 302014
 

האצולה הגבוהה התקוממה על חקיקת פיוטרקוב ביחס ליהודים ותבעו לקיים בידם את החזקה על היהודים החיים באחוזותיהם. המלך זיגיסמונד נכנע לתביעתם וקבע כי יש לנהוג לפי העיקרון כי "מי שמפיק תועלת מן היהודים – עליו חובת ההגנה עליהם". עיקרון זה שרר בפולין במשך מאות השנים הבאות ויצר מבחינה חוקית שני מעמדות של יהודים – אלה השייכים למלך ואלה השייכים ל"פריצים", בעלי האחוזות.

בקרקוב הועלתה על המוקד זקנה קתולית, קתרינה מלכרוב, שנחשפה לתפיסת האל ביהדות וכפרה בשילוש הקדוש. היא עמדה במריה על אף הלחץ הכבד שהופעל עליה וצעדה אל מותה בלא חת.

בשל שמועות שפשטו ברחבי הממלכה על תופעה של התייהדות המונית בקרב עם הארץ וקשר שקשרו היהודים עם השולטן התורכי להעניק מקלט למתגיירים, פקד המלך לאסור את ראשי היהודים בקרקוב ופוזנה ולחקור אם יש אמת בשמועה. החקירה העלתה כי אין שחר להאשמות כלפי היהודים והמלך הוציא פקודה ב-1540 המסירה כל חשד מעל היהודים ואוסרת על היטפלות נוספת אליהם בסוגיה זו.