דצמ 302014
 

התפרסם חיבור בעילום שם "האם באמת היהודים רוצחים בחשאי ילדי נוצרים ומשתמשים בדמם?" המחבר האלמוני, שלימים התבררה זהותו כתיאולוג והוגה הדעות הלותרני, אנדריאס אוסיאנדר (Osiander, 1498-1552  ), כפר לחלוטין בעלילה הזדונית שטופלים נזירים וכמרים קתוליים כדי להרבות את מספר הקדושים, למשוך עולי רגל ולהגביר את הכנסותיהם. אוסיאנדר עצמו היה פילוסוף הומניסט בעל שיעור קומה. הוא טרח להוציא לאור את ספרו המהפכני של ניקולאוס קופרניקוס, על תנועת גרמי השמים, לאחר מותו של זה, ב-1543, וצירף לחיבור הקדמה מבריקה, שנועדה להכשיר את קבלת התזה של קופרניקוס  בנימוק כי היא אינה מכוונת להציג אמת הפוכה על מיקום כדור הארץ והשמש, כי אם יש לראות בה רק הנחה, שעל בסיסה ניתן להציע מערכת משוואות יעילה וחסכונית יותר לחישוב תנועת גרמי השמים.

אוסיאנדר יזם את חיבורו בתגובה לעלילת דם נוראה שנרקחה ב-1529 על ידי הרוזן פרנץ וולף מפזינוק (Pezinok,Poesing) בסלובקיה, שביקש לשחרר עצמו מחובות כבדים למלווים יהודים. הוא הסתיר ילד בן תשע והיהודים הואשמו ברציחתו והעלמתו. עשרות יהודים, בהם כל בעלי חובו של הרוזן נאסרו ועונו. כולם הודו בפשעם והועלו על המוקד. רק בהתערבותו של אחי הקיסר, פרדיננד ה-1, נמנע גירושם של יהודי המחוז. לימים נתגלה הילד האבוד חי ושלם והעלילה נחשפה.

ראש חכמי הדת הקתוליים בגרמניה, ד"ר יוהן אק (Eck), הגיב בחריפות על חוברתו של אוסיאנדר. אפילו לותר הסתייג לגמרי מן החוברת האנונימית המדברת בזכות היהודים. היה זה מעין ויכוח בין התפיסה הפרוטסטנטית לבין התפיסה הקתולית לגבי מעללי היהודים. מצד אחד, סיפקה הקתוליות כר נרחב לעלילות דם נוראות, אך החזיקה בעיקרון שיש להניח ליהודים להתקיים בקרב הנוצרים; מצד שני, לא נזקקה הפרוטסטנטיות לעלילות דם, אך גילתה נטייה לפתור את הבעיה היהודית על דרך דחיקת היהודים וגירושם.