דצמ 302014
 

בקונסטנץ ובאוגסבורג יצאו לאור בדפוס התרגומים הראשונים של המקרא (חומש וחמש המגילות) לאידיש, שפת הדיבור של יהודי גרמניה. במלאכת התרגום השתתפו גם מלומדים גרמנים והמוציאים לאור היו יהודים מומרים. אך מלאכת התרגום נעשתה בנאמנות. בהקדמה לתרגום נאמר: "רואים אנו שהידיעה בעם הולכת ומשתכחת. בעוונותינו הרבים הולכות הקהילות ומידלדלות על ידי הגירושים, ורבים מתיישבים בכפרים. אבל כאן לא כל אחד יכול להחזיק מלמד לבניו ולעינינו גדל דור של עמי ארצות, לפיכך נתעוררנו להדפיס את החומש אשכנזית, בתרגום של יהודים מלומדים ורבנים. מן התרגומים המרובים שהיו לפנינו בחרנו אותם הנאמנים ללשון הקודש, כדי שיוכלו האבות והמלמדים הפשוטים לבאר לילדים את התורה ויתר ספרי הקודש". תרגום ראשון של סידור התפילה יצא אף הוא באותה שנה. בהקדמה לתרגום זה נאמר כי רק תפילה הנאמרת בלשון מובנת יש בה כוונה, והרי זה עיקרה של התפילה. תוך שנים אחדות הופיעו תרגומי ספרי נביאים ראשונים ואחרונים וגם תרגום פירוש רש"י. לפופולאריות מיוחדת זכו תרגומי ספר תהילים. אחר כך הופיעו תרגומי ליקוטים של אגדות ומדרשים מן התלמוד. ב-1600 יצא החומש לנשים "צאינה וראינה", שזכה למהדורות אין ספור ברחבי הקהילות היהודיות באירופה. התרגומים לאידיש הביאו לפריחתה של ספרי קודש ומוסר לנשים, מהם שחוברו בידי נשים. ספרות עממית זו מילאה תפקיד חשוב ביותר בחיזוק הדבקות הדתית של השכבות העממיות.