דצמ 222014
 

הארכיבישוף של טולדו, סיליציו, מחנכו של יורש העצר (פיליפ ה-2 לעתיד), פרסם מחקר על טהרת הדם הספרדי, בו טען כי יש לסנן מן הכמורה את כל אלה שלא יוכלו להוכיח את מוצאם הספרדי הטהור. הסתננותם והתערותם של "הנוצרים החדשים" בקרב העליתות של החברה הספרדית, האצולה והכנסייה, הטרידה מאד את הכנסייה ואת המלוכה בספרד. הפחד מפני "קשר יהודי" היה רווח בקרב חוגי הכנסייה והאינקוויזיציה. את חיבורו שלח סיליציו אל האפיפיור פאולוס ה-3 ואל קרל ה-5, כדי להניע אותם לפעולה לבלימת הסכנה היהודית הפנימית. אולם גם המלך וגם האפיפיור לא נענו. הכל הבינו כי פעולה מעין זו תזעזע את מוסדות החברה הספרדית, ש"דם יהודי" כבר נמזג בה במשך הדורות, ללא הפרד.

בתקופת עלייתה של הריאקציה הקתולית ברומא ואווירת החשדנות שהשתררה בספרד, במחצית השנייה של המאה ה-16, ניכרה תנועת הגירה של בני משפחות "נוצרים חדשים" מספרד לתורכיה ולהולנד או גם למושבות הספרדיות באמריקה.