דצמ 222014
 

יולי. הסנט של ונציה חידש את הפקודה משנת 1497 לגרש מתחומי הרפובליקה את כל האנוסים ששבו אל היהדות. סוחרי העיר, שרובם היו קשורים בקשרי שותפות עסקים עם האנוסים, שיגרו איגרת מחאה אל הסנט ובה הצביעו על הנזק הכלכלי החמור שייגרם לעיר, אם יגורשו האנוסים, שאיש אינו בודק בציציותיהם, כיוון שאלה ממלאים תפקיד מרכזי בסחרה המפותח של העיר, בזכות קשריהם המסועפים עם ארצות הלבנט ועם חצי האי האיברי. התנגדות גילדת הסוחרים הכשילה בסופו של דבר את יזמת הסנט.

מצבם של היהודים בוונציה הושפע גם מן העימות הממושך בין ונציה והאימפריה העותמנית על השליטה במזרח הים התיכון. במחצית השנייה של המאה ה-16 הגיע העימות לשיאו, עם השתלטות העותמנים על האי קפריסין. דון יוסף נשיא, שנמנה על יועציו הקרובים של השולטן סלים ה-2, עמד בראש "מפלגת המלחמה" בחצר השולטן ונחשב אחראי לקלקול היחסים וליבוי היצרים בין שתי המדינות. הוונציאנים איימו להעניש את יהודי הרפובליקה, בתגובה על פעילותו העוינת של יוסף נשיא. רק העובדה שבקרב "מפלגת השלום" בקונסטנטינופול בלטו יהודים אחרים איזנה את התמונה ומיתנה את המדיניות כלפי היהודים. לאמתו של דבר, בחיי היום-יום וברמה הכלכלית שררו יחסי דו-קיום בין היהודים לבין האוכלוסיה הנוצרית. הגטו לא סגר על היהודים ותנועתם ממנו ואליו היתה חופשית בהרבה מזו שהונהגה בגטאות האחרים ובראש כולם הגטו ברומא. היהודים בוונציה בלטו לא רק בפעילותם המסחרית, כי אם בבעלות על בתי-מלאכה גדולים, שבהם הועסקו מאות פועלים נוצרים.

שונה היה מצב היהודים בנאפולי. גולי ספרד הראשונים, בהנהגת יצחק אברבנאל, התקבלו שם יפה, תודות לחסות שהעניק להם פרדיננד הראשון. אך משהשתלטו הצרפתים על מלכות נאפולי והבריחו את השליטים מבית ארגון (1494), השתנה היחס אל היהודים. נאפולי הפכה שדה מערכה בין צרפת לספרד. ב-1505 עברה לידי הספרדים ופרדיננד הקתולי האדוק ציווה מיד לגרש את יהודי העיר. מושל העיר, המצביא הספרדי גונזלו דה קורדובה, הצליח לשכנע את המלך בחיוניות פעילותם של הסוחרים היהודיים בעיר, על רקע התחרות הכלכלית העזה עם ונציה. ב-1530, עם הכתרת קרל ה-5 כקיסר האימפריה הרומאית הקדושה, חודש הלחץ לגירוש יהודי נאפולי. הצו לגירושם יצא ב- 1533. היהודים, בתמיכת מושל העיר הספרדי, הצליחו להשיג ארכת זמן נוספת, במחיר עשרת אלפי דינר זהב, למימון מאמץ המלחמה בתורכים. אך ב-1540 גורשו היהודים סופית מן העיר. רק כעבור מאתים שנה חודשה הקהילה היהודית בנאפולי.