דצמ 302014
 

דונה גרציה קיבלה מן השולטן חזקה על טבריה החרבה בארץ-ישראל; חתנה, יוסף נשיא, הרחיב זכויות אלה ונקט יזמה נועזת, כדי להפוך את טבריה וסביבותיה למרכז יהודי. ב-1564 שיקם את חומות טבריה והוציא קול קורא לקהילות היהודיות באיטליה להעביר את מקום מושבן לטבריה. כוונותיו של יוסף נשיא נשארו סתומות: האומנם חשב לחדש את הקיום היהודי המדיני בארץ-ישראל? הוא, מכל מקום, מעולם לא הגיע לטבריה ופעילותו סביב טבריה דעכה עד מהרה.

ערכים אישיים
  1. יוסף נשיא (1579-1524). נולד כנוצרי, בשם חואן מיגל, למשפחת אנוסים, במרנו (Marrano ) שבפורטוגל. אביו היה רופאו של המלך ולימד רפואה באוניברסיטה של ליסבון. ב-1537 יצא עם דודתו, ביאטריס די לונה (דונה גרציה נשיא), לאנטוורפן, לשם עקרה לאחר מות בעלה, פרנציסקו מנדס. חואן למד באוניברסיטה של לובן ( Louvain )ונכנס לעסקי הבנקאות של המשפחה. ב-1545 נאלצה ביאטריס לברוח לוונציה מפני ידה הארוכה של האינקוויזיציה. חואן נשאר באנטוורפן במאמץ להציל את רכושה המוחרם של המשפחה. מאמץ זה נכשל, וחואן, שגם עליו התהדקה החגורה, ברח לצרפת (1547). ב-1554 הצטרף לדודתו בקונסטנטינופול, לאחר שזו נאלצה לברוח גם מאיטליה. בתורכיה הלך חואן מיגל בעקבות דודתו, השיל מעליו את נצרותו, נימול והיה ליוסף נשיא. הוא נישא לריינה, בתה של דונה גרציה, והפך ליד ימינה של דודתו בניהול עסקי המשפחה ובפעילות הפוליטית הענפה שלה. ב-1556 יזמו השניים חרם ימי על אנקונה כפעולת ענישה על רדיפת האנוסים שם. יוסף קשר ידידות עם השולטן סלים ה-2, עוד לפני שעלה זה לשלטון, ובזכות קשר זה והתפקידים המיוחדים שמילא בשירות מדיניות החוץ של השולטן עם הגורמים המדיניים באירופה, הפך יוסף לאישיות רבת השפעה וחבר רשמי בפמליה האימפריאלית, נושא תואר מוטרפריק (muterferic ). ב-1568 השיג מן השולטן אישור ורשות להפקיע שליש מן הסחורות בספינות צרפתיות העוגנות בנמל אלכסנדריה, כפיצוי על הרכוש שהפקיעה ממשלת צרפת ממשפחת מנדס. תוך זמן קצר, חזר בו השולטן מהרשאתו וטען כי הוטעה. ב-1569 שיגר יוסף איגרת עידוד להולנדים המתקוממים על שלטונה של ספרד וכלל בה הבטחה לתמיכת התורכים. מזימה שנרקחה על ידי השגריר הצרפתי ונכבד יהודי בשם דאוד (רופאו לשעבר של יוסף) להפליל את יוסף ולהביא לנפילתו - נכשלה. על דאוד הוכרז חרם בכל הקהילות היהודיות הגדולות באימפריה העותמנית.
    השולטן העניק ליוסף את דוכסות נקסוס. במלחמת לפנטו כבשו הוונציאנים את האי והעבירו את השליטה באי לדוכס הנוצרי שקדם לו. אך לאחר זמן החזירו התורכים ליוסף את סמכויותיו. מעורבותו של יוסף במאבק עם הוונציאנים (הוא נמנה על מפלגת המלחמה, ה"נצים" בקונסטנטינופול), גרמה בסופו של דבר לירידת השפעתו בחצר השולטן.



  2. גרציה נשיא (1569-1510). נולדה בפורטוגל כנוצריה, בשם ביאטריס די לונה, למשפחת אנוסים שמוצאה בספרד. נישאה ב-1528 לפרנציסקו מנדס, אף הוא ממשפחת אנוסים, איש עסקים מצליח, שייסד בית-מסחר לאבני חן ובנק עם סניף משגשג באנטוורפן. לאחר פטירת בעלה ב-1537, עברה מנדס לאנגליה ומשם לארצות השפלה (הולנד). כאן הצטרפה לגיסה, שניהל את עסקי המשפחה באנטוורפן. ממקומם כאן פעלו השניים לבלימת מסע האינקוויזיציה נגד האנוסים בפורטוגל וסייעו להימלטותם של אנוסים משם. לאחר מות גיסה, נאלצה מנדס לצאת מפלנדריה, שתחת שלטון הספרדים, מחמת זרועה הארוכה של האינקוויזיציה. היא עברה לאיטליה, כשהיא משאירה מאחור חלק גדול מרכוש המשפחה. תחילה התיישבה בוונציה; אך נוכח התהדקות החקירה סביבה, בעקבות הלשנה מצד גיסתה, ביקשה לצאת משם. שלטונות העיר ניסו לעכב את יציאתה, ורק התערבות השולטן התורכי שחררה את גרציה ואת רכושה מאחיזתם. היא עברה לפררה והמשיכה שם בפעילותה בסיוע וארגון יציאת אנוסים מפורטוגל. שליטי פררה, דוכסי ד'אסטה, הנהיגו מדיניות ליברלית במחוז שליטתם והעניקו מקלט לדונה מנדס, שחזרה כאן בגלוי ליהדות. ב-1553 עברה לקונסטנטינופול. כאן נהנתה מחופש פעולה גמור, הרחק מידה הנקמנית של האינקוויזיציה. ב-1556 ניסתה לארגן חרם כלכלי כנגד נמל אנקונה באיטליה, מקום שם הועלו על המוקד 26 אנוסים. ב-1558 קיבלה מן השולטן, תמורת תשלום שנתי של 1,000 דוקאטים, זיכיון על העיר החרבה טבריה בארץ-ישראל. היא בנתה שם ישיבה והניחה את היסוד לאפשרות של צמיחה מחודשת של ישוב יהודי בגליל. דונה גרציה זכתה לפרסום רב בעולם היהודי גם בזכות פעילותה הנדבנית הענפה. היא כונתה "הגברת" (La Senora). היו שראו בה הדמות הנשית היהודית הבולטת לא רק בזמנה כי אם גם לאורך כל תקופת הגלות עד זמנה.



  3. שלמה אשכנזי (1602-1520). נולד באודינה, איטליה. למד רפואה בפדואה. עבר לקרקוב ושימש כרופא החצר. ב-1564 עבר לקונסטנטינופול. שימש שם כרופא וכמתורגמן בפמלייתו של השגריר הוונציאני. לאחר מלחמת לפנטו, קישר בין השגריר לבין הווזיר הגדול, סוקולי, ומילא תפקיד מפתח במשא-ומתן שהוביל להסכם השלום ב-1573. הוא נשלח לוונציה כמיופה כוחו של הווזיר הגדול, כדי להציע לוונציאנים ברית. שליחות זו ניצל גם כדי לשכנע את הסינט של וונציה להסיר את האיום לגרש את יהודי הרפובליקה, כפעולת עונשין על מדיניותה האנטי-וונציאנית של תורכיה שיוחסה להשפעתו של יוסף נשיא. במשך העשור הבא היה אשכנזי מעורב בפוליטיקה האירופית הגבוהה, בעיקר סביב שאלות של חובות ממלכתיים, ירושות כתר, הידוק קשרים עם תורכיה ואינטריגות אחרות. ב-1593 נעצר והושלך לכלא בידי נסיך טרנסילבניה, על רקע דרישות כספיות. השגריר הבריטי בקונסטנטינופול ולא הממשל התורכי הוא שנחלץ לעזרתו. הוא נפטר זמן קצר לאחר מכן.