דצמ 302014
 

נחתמה אמנת האיחוד בין פולין וליטא. איחוד מערכת המשפט של שתי המדינות פעל לרעת יהודי ליטא. מעט מעט נמחקו היתרונות החוקתיים מהם נהנו יהודי ליטא בהשוואה ליהודי פולין. ועם זאת, עדיין היה מצבם של יהודי פולין וליטא משופר בהרבה ממצבם של היהודים בארצות מערב-אירופה ודומה למצבם של היהודים באימפריה העותמנית.

במחצית השנייה של המאה ה-16 הגיעה ממלכת פולין לשיא כוחה, תודות לניצחונות במלחמותיה עם הטבטונים במערב ועם הרוסים והעותמנים במזרח. סיפוחה של אוקראינה פתח מרחבים חדשים עצומים להתיישבות ולפיתוח בניצוחה של האצולה הפולנית. אצולה זו נזקקה לשירותיהם של היהודים לצורך ניהול האחוזות הגדולות. אלה שימשו כמוכסים וכחוכרים, בעלי זיכיונות על המסים, יבולי החקלאות, טחנות הקמח, מכרות מלח, מבשלות היין, וכספקי כספים. זו היתה שעת כושר גדולה ליהודים, שנדחקו מן הערים בשטחי פולין הישנה, בשל עליית כוחה של העירונות המקומית ובשל התנגדותה הגוברת של האצולה בשטחי המערב למתן זיכיונות ממלכתיים ליהודים על פי שיטת החכירה המסורתית (ארנדה). היהודים היגרו במספרים גדולים והולכים אל שטחי המזרח, שהבטיחו להם מרחב מחיה ואפילו שגשוג. בניגוד למדיניות האצולה במערב פולין, בשטחי המזרח עודדה האצולה השלטת את הפעילות היהודית, יזמה הקמת ערים ועיירות ועודדה התיישבות יהודית בהן. במאה השנים הבאות התרבה מספר היהודים באזורי המזרח בקצב מואץ. בעיירות אלה של המזרח, שברבות מהן רוב התושבים היו יהודים, צמחה תרבות ה"שטטל" היהודית.