דצמ 302014
 

מס גולגולת הוטל על יהודי בוהמיה לשם כיסוי הוצאות המלחמה בתורכים. כמו כן הוטל מס מיוחד על המסחר היהודי – מס "פניג השלושים" – לכיסוי הלוואות האוצר המלכותי.

בימי יורשי מקסימיליאן – הקיסר רודולף ה-2 (1612-1576) ומתתיה (1619-1612) – שוכללה שיטת החסות הקיסרית על היהודים. המסים הוכפלו והשלטון היה מעורב בבחירת פרנסי הקהילה, כדי להבטיח כי רק אלה שהיו מסוגלים לקיים גבייה יעילה של המסים המוטלים על הקהילות יכהנו.

הפרנס מרדכי מייזל הגיע לעמדת השפעה מרובה בחצר הקיסר וזכה לפריבילגיות רבות. הוא צבר הון רב והצטיין בנדבנותו ופעילותו הציבורית למען קהילת יהודי פראג. אך עם מותו (1601), כיוון שהיה חשוך בנים, השתלט הקיסר על כל רכושו, בהסתמך על דין ונוהל ישן הקובע כי היהודים הם "עבדי האוצר".

במחצית הראשונה של המאה ה-17 גדל מספר היהודים המתגוררים בפראג קמעה-קמעה והגיע לעשרת אלפים ומעלה.

קהילת וינה היתה השנייה בגודלה ומנתה בתחילת המאה ה-17 כשלושת אלפים. ריבוי היהודים בווינה התאפשר בתהליך שבו מאות יהודים הסתופפו סביב כמה עשרות סוחרים וספקי כספים גדולים, שקיבלו רישיונות מגורים בעיר הבירה. כמה מהם זכו למעמד מיוחד בחצר הקיסר וכונו "האפיודען". יהודי וינה התחלקו לשלושה מעמדות – "יהודי החצר", שישיבתם בעיר היתה באישור המלכות; היהודים שישיבתם בעיר הותרה בשל השירותים שהגישו ליהודי החצר; והיהודים שישיבתם בעיר היתה בלתי חוקית. אלה היו חשופים תמיד לגזרת גירוש.