דצמ 302014
 

התחדשה הקהילה היהודית במיינץ, בחסות הקורפירסט, הארכיבישוף של מינץ. קהילה זו נחרבה ב-1473 ועתה קמה לתחייה, אף כי לא חזרה לימי הדרה.

הסנאט של המבורג דחה פנייה מצד קבוצת יהודים שביקשו רישיון לישיבת ארעי בעיר. עד לאותה שעה לא היתה נוכחות יהודית בהמבורג. אך תוך שנים אחדות הגיעו לעיר הנמל אנוסים שנמלטו מפורטוגל, עברו להולנד ומשם עברו להמבורג. התיישבותם התאפשרה כיוון ששמרו עדיין על מסווה נוצרי; אך בתוך זמן קצר שבו ליהדות בגלוי. העירונים של המבורג תבעו את הוצאת היהודים (1603). הסנאט הפנה שאלה אל חכמי הדת הפרוטסטנטים של יינה ושל פרנקפורט כיצד יש לנהוג ביהודים. מתשובותיהם של התיאולוגים הסיק הסנאט, שכשלעצמו היה מעוניין בהמשך נוכחותם ופעילותם של הסוחרים היהודיים המביאים תועלת לעיר, כי ניתן להתיר לפורטוגזים את הישיבה בעיר (1612). במשך זמן קצר גדל הישוב היהודי, על פי אותו דפוס שבו צמחו קהילות יהודיות אחרות בתקופה זו – סביב גרעין קטן של יהודים, שקיבלו היתר ישיבה, התקבצו יהודים נוספים, כנותני שירותים וכנספחים. ב-1619 השתתפו כמה סוחרים פורטוגזים עשירים בייסוד בנק לתעשייה ולמסחר. ב-1627 הקימו בית-כנסת למרות התקנה שאסרה עליהם לעשות כן. בתגובה לחקירת הסנאט השיבו היהודים כי לא הקימו בית-כנסת כי אם בית התוועדות לשם קריאת התורה ואמירת תהילים. הם הזהירו כי אם יאלצו אותם לבטל יזמה זו, הם יעבירו את פעילותם לעיר אחרת. הסנאט השלים עם הנעשה ויהודי המבורג הורשו לקיים את פולחנם בפרהסיה. הקהילה היהודית הספרדית המשיכה לגדול ולשגשג, בד בבד עם שגשוגה הכלכלי של העיר, שהפכה באותה תקופה למרכז מסחרי עולמי. העובדה שהיהודים בהמבורג עסקו בסחר חוץ בקנה מידה גדול מנעה חידוד היחסים בין היהודים לבין השכבות העממיות באוכלוסיה העירונית, האומנים והסוחרים הקטנים, שבינם לבין היהודים, בערים אחרות, שררה בדרך כלל תחרות עזה.