דצמ 302014
 

בימי השוק של פרנקפורט על נהר מיין התכנסו נציגי הקהילות בערי הריינוס וקיבלו החלטות שנועדו לחזק את סמכותם של בתי הדין הרבניים ואת כושר הפעולה האוטונומי של הקהילות היהודיות מול החברה הנוצרית ורשויותיה. בין השאר אושרו שוב תקנות שנועדו למנוע תקלות וחיכוכים עם הסביבה הנוצרית. הוועידה פסקה שיש להימנע מהופעה ראוותנית שיש בה כדי לעורר את קנאת הגויים; כן נקבע כי שום חיבור לא יימסר לדפוס טרם שישיג הסכמה של שלושה רבנים, כדי למנוע תקלה על ידי ביטוי לא זהיר כלפי הנוצרים. דווקא יזמה זו כמעט שהמיטה אסון על יהודי הממלכה, כאשר בעקבות מלשינות של קצב יהודי שביקש לסחוט את פרנסי הקהילה בפרנקפורט, הקימו השלטונות ועדת חקירה שבדקה את החלטות ועידת הקהילות ב-1603. כצפוי, החלטות אלה היוו בסיס לכתב אשמה נגד הפרנסים היהודים כי הם מבזים את בתי הדין של הגויים (1606). רק בקושי הצליחה המנהיגות היהודית להוכיח כי ההאשמות נגדם מקורם במעשה נקמנות של הקצב היהודי, וכי אין לפרש את התקנות שנתקבלו כמעשה חתרנות, כי אם להיפך, כחלק ממאמץ לשפר את היחסים בין היהודים לנוצרים.