דצמ 302014
 

בפרנקפורט שכנה הקהילה היהודית הגדולה ביותר במערב גרמניה. כ-3,000 נפש הצטופפו בשכונה מסוגרת ובה כמאתים דירות. ההגבלות והאיסורים שהוטלו על פעילותם הכלכלית הפכו את חייה למאבק הישרדות שבו נקטו היהודים כל אמצעי וכל שיטה כדי לעקוף את החוקים והתקנות המגבילים. היהודים, שנאסרה עליהם כל פעולה אחרת, עסקו בעיקר בהלוואה בעבוט. במשכונות שלא נפדו הקימו חנויות, בהן נמכרו כל דברי החפץ במחירים זולים ללא תחרות. התלונות על היהודים מצד העירונים התעצמו ובסופו של דבר התפרצו בצורה אלימה על רקע המאבק המעמדי שהתפתח בפרנקפורט בין אגודות האומנים והסוחרים לבין האצולה המקומית (ה"פטריצים") ששלטה בעיר. התקוממות העירונים החלה כאשר הגיע לפרנקפורט הקיסר החדש רודולף, שירש את מתתיה, לטקס ההכתרה בנוכחות הקורפירסטים, הודיעו נציגי אגודות האומנים כי לא יוכלו לערוב לקיום הסדר אם לא יתמלאו דרישותיהם ביחס ליהודים הפועלים בחסות האצולה והקיסר: א. להקטין את מספר היהודים בעיר; ב. להקטין את שיעור הריבית שגובים היהודים על ההלוואות מ-12% ל-6%; ג. להחזיר ללווים את הריבית המופרזת שגבו מהם. בראש מפלגת העירונים עמדו עורך-הדין ניקולאוס וייץ, שהיה מסובך בחובות למלווים יהודים, וחרש הנשק וינצנץ פטמילך ((Vincent Fettmilch, שכינה עצמו "המן החדש". העירונים הקימו מועצת עיר חלופית ודחו את דרישות הקיסר והמועצה החוקית לפזר עצמם ולבטל את דרישותיהם כלפי היהודים. בפשרה שהושגה בינם לבין השלטונות הוגדל ייצוגם של האומנים במועצת העיר והוסכם כי מספר היהודים בפרנקפורט ייקבע בחוק והריבית שגובים היהודים לא תעלה על 8%. הסכם זה לא הניח את דעתם של העירונים. אלה השלימו את השתלטותם על מועצת העיר ב-1613 והעבירו החלטות על גירוש חלקי של יהודי העיר. ששים יהודים גורשו מן העיר. הקיסר הגיב בחריפות ושיגר איגרת אזהרה למועצת העיר הסוררת על הפגיעה ביהודים. ב-22 באוגוסט יזמו פטמילך ואנשיו התקפה על הגטו היהודי. היהודים התגוננו ופצעו רבים מן התוקפים; אך לאחר שעות הצליח ההמון לפרוץ אל הגטו ובזז את בתי היהודים. לא היו כמעט אבדות בנפש. את היהודים כינסו בבית הקברות; אך פטמילך הקפיד לא לשפוך דם והודיע ליהודים המפוחדים כי נגזר דינם לצאת את העיר. מיד החלה יציאת היהודים מפרנקפורט. הם מצאו מקלט בערים הסמוכות. לאחר ימים יצאו גם היהודים שמצאו מקלט בבתי ידידים נוצרים.

עכשיו התערב הקיסר בכוח. פקד לאסור את פטמילך ואנשיו. הם הועמדו לדין והוצאו להורג בטקס פומבי אכזרי. יהודי פרנקפורט הורשו לחזור לעירם (מרס 1616). על פי הסכם בין היהודים לבין מועצת העיר נקבע כי מספר היהודים לא יעלה על 500 משפחות. מספר הנישואים בשנה לא יעלה על 12. מעמדם לא יוגדר כ"אזרחים" כי אם כ"נתיני מועצת העיר". מחוץ לחומות הגטו יהיו רשאים לנוע לרגל עסקיהם, אך יהיו חייבים בנשיאת טלאי צהוב.