דצמ 302014
 

הרוסים והקוזקים פלשו לשטחי בילורוסיה (רוסיה הלבנה) וליטא ושוב התרגשה הרעה על היהודים. הרוסים פקדו על היהודים לצאת את הערים שנכבשו בידיהם. בעיר מוהילוב נטבחו רוב היהודים בידי הקוזקים, לאחר שהואשמו בשיתוף פעולה עם הפולנים. כזה היה גם גורלם של יהודי לובלין. יהודי לבוב ניצלו שוב תודות לעמידתם האיתנה של תושבי העיר, שסירבו להסגירם בידי חמלניצקי. גם הפעם הסתפקו הקוזקים בתשלום כופר נפש, שרובו הוטל על היהודים.

היהודים הנמלטים נעו מערבה; אך שם נקלעו לזירת הקרבות בין הפולנים והשבדים, שפלשו אף הם לפולין בסוף שנת 1655 והשתלטו על רוב שטחי הממלכה, בכלל זה גם וארשה עיר הבירה. היהודים גילו עד מהרה כי יחסם של הכובשים השבדים כלפיהם הוגן והעבירו אליהם את תמיכתם. משהתהפך גלגל המלחמה, שילמו על כך מחיר יקר. חילות הפולנים, בפיקודו של סטיפן צ'רניצקי, פגעו ביהודים בחמת זעם שלא נפלה מזו של חמלניצקי. הקהילות היהודיות בלונצ'יץ ובקאליש, שמנו מאות משפחות, הושמדו. הקהילה היהודית הגדולה בפוזנאן נחרבה, לא בחרב ובאש כי אם במגפה וברעב שפקדו אותה.

ב-1657 שככה המלחמה בפולין. חמילניצקי מת. הרוסים והשבדים נסוגו מאדמת פולין. רוסיה סיפחה את שטחי אוקראינה שממזרח לדנייפר. נאסר על היהודים לחזור ולהתיישב שם. על פי אומדן נחרבו כ-700 קהילות יהודיות ברחבי ממלכת פולין. אומדן ההרוגים נע בין מאה אלף למאתים אלף ויותר (על פי דובנוב; ואילו המחקר המודרני ממעיט בהרבה את הקף האבדות שנגרמו ליהודים). זו היתה הכבדה בשואות שהונחתו על היהודים לאורך כל ימי הביניים. רשמי האירועים האלה מצאו ביטויים לא רק בכרוניקות הקשות, כי אם גם בקינות וסליחות שחוברו על ידי רבני הדור. הרב שבתאי שפטיל הורביץ, בנו של השל"ה (הקדוש), שואל את אלוהים, בסליחה שחיבר, אם לא קבע בכוונה את זמן הטבח לחודש סיוון, חודש שבו קיבלו בני ישראל את התורה ועכשיו הם נהרגים עליה.