דצמ 302014
 

הקבוצה האחרונה מיהודי ניו-אמסטרדם יצאה בדרכה להולנד עם ספר התורה של הקהילה. רק יהודי אחד, אשר לוי, שעשה חיל בסחר פרוות עם האינדיאנים, נשאר בניו-אמסטרדם.

באיי הודו המערבית שבשליטת הבריטים התפתחה לאטה התיישבות יהודית, חלקה מהגרים ממוצא ספרדי, שנטשו את מקומותיהם במושבות הספרדיות והפורטוגזיות באיים האנטיליים ובברזיל, שם היו נתונים להצקותיה של האינקוויזיציה, חלקם מהגרים, ממוצא ספרדי ואשכנזי, שיצאו מהולנד ומאנגליה אל העולם החדש.

בתחילת המאה ה-18 כבר היו הגיעו מספרי היהודים באיים הקריביים שבשליטת בריטניה לכדי 2,000 נפש – מהם 1,000 בג'מייקה, 275 בברבדוס, 75 בנוויס (Nevis ). רובם עסקו במסחר זעיר; אך היו ביניהם גם בעלי מטעי קפה וסוכר. במשך הזמן ריכזו היהודים חלק גדול מן הסחר שהתפתח בין בריטניה לבין איי הודו המערבית. הסוחרים הנוצרים בברבדוס ובג'מייקה דרשו לגרש את היהודים מן האיים; אך ממשלת בריטניה, הן בימי קרומבל והן בימי צ'רלס השני דחו בתוקף את הדרישות האלה.

באי מרטיניק, שבשליטת הצרפתים, היה מעמדם של היהודים רופף יותר. שר האוצר הצרפתי ז'אן בפטיסט קולבר (Jean Baptiste Colbert, 1619-1683), שנחשב אבי התפיסה המרקנטיליסטית ששלטה במחשבה ובפרקטיקה המדינית והכלכלית של מדינות אירופה במאות ה-17 וה-18, תמך בתקיפות בעידוד התיישבות יהודים בקולוניות של צרפת. ב-1671 יצאה פקודת המלך לואי ה-14 המשווה את זכויותיהם של היהודים לשאר התושבים. אך לאחר מותו של קולבר, גברה השפעת הישועים ומתנגדי היהודים ובשנת 1685 הצליחו אלה להשיג צו מלכותי המורה על גירוש היהודים מן האי  ("הפקודה השחורה"). הישוב היהודי במרטיניק לא התחדש לפני אמצע המאה ה-18.