דצמ 302014
 

השמועות על הופעת המשיח שבתאי צבי הגיעו אל הקהילות היהודיות הסחופות בפולין, עוררו התרגשות עצומה והפיחו רוח תקווה מחודשת לגאולה קרובה. שליחים יצאו לקושטא לבדוק אם נכונה הבשורה. עד מהרה הגיעו הידיעות המרות על ההתנגשות הקשה בין שבתאי צבי לבין המקובל הפולני נחמיה הכהן ועל המרת הדת של המשיח. המנהיגות הדתית והציבורית מיהרה להתנער מן המשיח הכוזב; אך יהודים רבים סירבו לקבל את התפנית המאכזבת והוסיפו להאמין בסיכויי הגאולה הקרובה.

"ועד ארבע ארצות" מינה את משה מרקוביץ כשתדלן ראשי – שכונה בתואר "סינדיקוס" (syndicus)– מטעם הקהילות היהודיות, בחצר המלך בוארשה. אביו של מרקוביץ, מרקוס נקל, כבר שימש כסוכן הכספים של המלך יאן קאז'ימייז', מאז שנת 1649, ולמשפחתו הותר לשבת ישיבת קבע בוארשה. תפקידו העיקרי של מרקוביץ היה להגן על הקהילות היהודיות מפני מיסוי שרירותי מצד השליטים המקומיים ברחבי הממלכה. השתדלן היה גם נושא ונותן עם אוצר המלוכה על שיעור מס הגולגולת המוטל על היהודים. יורשו של מרקוביץ בתפקיד היה פישל לבקוביץ מלאדמיר, שכיהן בתקופת מלכותו של יאן סובייסקי ונחשב כפקיד המלך לכל דבר וכונה בתואר לבלר ראשי של יהודי פולין. בוארשה פעל גם שתדלן מיוחד מטעמן של הקהילות היהודיות בליטא. השתדלנים בוארשה שימשו כצינור תקשורת בין השלטון המרכזי לבין הקהילות היהודיות וייצגו את ענייניהם הכלליים של היהודים, במידה מסוימת.