דצמ 302014
 

הבריטים השתלטו על שטחי הולנדיה החדשה וחילקו אותה לשתי מושבות חדשות – ניו-יורק וניו-ג'רסי. ההגירה היהודית לניו-יורק התחדשה. עד סוף המאה חיו בשטחים אלה כ-250 יהודים,  בתוך אוכלוסיה של כ-80,000. היהודים נהנו מחופש פולחן גמור ומשיווי זכויות כמעט מלא. מבחינה זו מעמדם היה שפיר מזה של הקתולים.

הסובלנות כלפי היהודים לא היתה שווה בכל המושבות. בניו-אינגלנד – במסצ'וסטס, קונקטיקט וניו-המפשייר – מקום שם היתה הפרוטסטנטיות אדוקה יותר, היה היחס לשאינם-פרוטסטנטים קשוח יותר; ועדיין גם שם נחשב היהודי עדיף על הקתולי. במושבות האחרות הוסרו במהירות רוב ההגבלות. היהודים נהנו מחופש עיסוק, חופש פולחן, חופש דיור, זכות בחירה ואף השתתפו במוסדות הקהילה, שימשו כעדים בבתי המשפט והיו מהם ששימשו כשוטרים במקומותיהם.

במרילנד היתה הקנאות הדתית הפרוטסטנטית חזקה ביותר. שם נמנעה מן התושבים הלא-פרוטסטנטים זכות הבחירה. ב-1658 נידון שם יהודי בשם יעקב לומברוזו למיתה, על שום שהשמיע בפומבי דברי כפירה באלוהותו של ישו. רק בזכות החנינה הכללית שהכריז עליה קרומבל באנגליה, ב-1659, ניצל אותו יהודי לא-זהיר.

גם בוירג'יניה היתה נהוגה אפליה חמורה כלפי הלא-פרוטסטנטים – קתולים, דיסנטרים  (Dissenters– כינוי לאלה שפרשו מן הכנסיה של אנגליה) ויהודים. בדרום קרולינה, לעומת זאת, הובטחו בחוקה זכויותיהם של "יהודים, עובדי אלילים ודיסנטרים", אך לא הקתולים…