דצמ 302014
 

"ועד ארבע ארצות" מתכנס בשנים 1669-1667 מדי שנה (בעת היריד הגדול בלובלין או ביארוסלב),  כדי לדון בשאלות הדוחקות שהזמן גרמן. דגש מיוחד הושם על הצורך לרסן את הפעילות היהודית הכלכלית ולמנוע תקלות הגורמות לגידול השנאה ליהודים. אחת הבעיות שהטרידו ביותר את אנשי הוועדים היה החוב הגדל והולך של הקהילות, שלא היו מסוגלות לעמוד בנטל המסים ובהלוואות שנטלו בדרך כלל מן השלכטה לפרעון חובותיהן. משמעת התשלומים בקרב חברי הקהילות התרופפה, וניכרה תופעה של השתמטות יהודים יחידים מתשלום מסיהם לקהילה. לרוב היו אלה יהודים ששימשו כחוכרים ונהנו מחסות אדוניהם האצילים. חמורה לא פחות היתה העובדה שיהודים רבים היו מסתבכים בעסקות, שלצורך מימונן היו נוטלים הלוואות גדולות מן השלכטה או אף מן הכמורה המקומית ומשלא היו מסוגלים לפרוע את חובותיהם נפל העול על שכם הקהילה כולה, כיוון שזו היתה אחראית לכל אחד ואחד מאנשיה. "ועד הקהילות של ליטא" קיבל החלטה ב-1670 המאיימת בחרם על כל איש שילווה מן הפריצים או ממקור זר אחר ללא ידיעת ועד הקהילה ואישורו. ב-1672 פנה "ועד הקהילות של ליטא" אל המלך מיכל וביקש לפטור אותו מן האחריות על היחידים הפורקים משמעת ואינם משלמים את מסיהם. הסיים הפולני אישר בשנה שלאחריה את החוק המעניק לועד הקהילות סמכות להוציא מן הקהילה כל יהודי שאינו נשמע להחלטות הוועד. יהודים שיוצאו מן הקהילה לא יזכו עוד להגנתה ויהיו חשופים למערכת השיפוט הממלכתית.