דצמ 302014
 

בחבל פודוליה, שסבל יותר מכל חבלי פולין האחרים מהתקוממות הקוזקים, נמשכה התסיסה המשיחית-שבתאית. מקובלים ומטיפים, כמו יהודה חסיד (?1700-1660) , מהם גם למדנים מובהקים כמו חיים מלאך (?1716-165), האמינו בשיבת המשיח בשנת 1706, נדדו בין הקהילות היהודיות והטיפו לתיקון ולהכנות לקראת ביאתו השניה של המשיח. ב-1697 ייסד יהודה חסיד "חבורה קדושה", שהקיפה כמה עשרות משפחות והכינה עצמה ליציאה לארץ-ישראל. ב-1699 התחיל מסעה של החבורה, דרך גרמניה ואוסטריה. המסע נמשך חודשים ונספחו אליו מאות אנשים, רובם שבתאיים. קבוצה אחת, בראשות חיים מלאך, עשתה דרכה לארץ-ישראל דרך קושטא; הקבוצה השניה, בראשות יהודה חסיד, יצאה לארץ-ישראל מנמל ונציה. מתוך כ-1,300 איש שהלכו אחרי חסיד ומלאך הגיעו לארץ כ-800 איש. האחרים מתו או נשרו בדרך. ראשונה הגיעה קבוצת יהודה חסיד ב-14 באוקטובר 1700. הם נאחזו בירושלים בחוסר כל. וימים אחדים לאחר בואם נפטר מנהיגם, יהודה חסיד. אנשיו החזיקו מעמד בירושלים עוד שנים אחדות, אך משעברה שנת 1706 הוכו באכזבה וקהילתם התפוררה. היו שהתאסלמו; היו שהתנצרו; היו שחזרו לאירופה או לתורכיה, מקום שם הצטרפו לכתות השבתאיות. דעתם של רבני ירושלים לא היתה נוחה מנוכחותם של החסידים החשודים בשבתאות, והם אילצו את חיים מלאך לצאת את הארץ ולשוב לקושטא. עליית החסידים לארץ-ישראל בשנת 1700, אף שעשתה רושם על בני הדור, נסתיימה במפח נפש ולא תרמה הרבה לחיזוקו וביסוסו של הישוב היהודי בארץ-ישראל, אף שניתן לראות בה גל ראשון לעליית אשכנזים לארץ-ישראל ומבחינה זו נקודת מפנה בהתפתחות הישוב היהודי בארץ על סף העת החדשה.