דצמ 302014
 

יצא לאור הספר "מעשה טוביה" (נדפס בוונציה), חיבור אנציקלופדי אודות המדעים המוכרים בזמנו – מטפיסיקה ותיאולוגיה, אסטרונומיה, גיאוגרפיה, בוטניקה, רפואה – ראשון בסוגו בשפה העברית. מחברו היה טוביה בן משה הכהן (1729-1652), בן לרב שנמלט לאלזס מחמת הפרעות בפולין. טוביה חזר לפולין ולמד בישיבה בקרקוב, אך לא מצא מקומו שם והלך ללמוד רפואה בפרנקפורט על האודר. הוא נתקבל שם לאוניברסיטה ברשיון מיוחד של שליט ברנדנבורג, שאליו פנה, וזה אף העניק לו מלגת לימודים. נוכח גילויי הבוז בהם נתקל באוניברסיטה והטענה כי היהודים אינם מסוגלים למדעים חילוניים, החליט להקדיש עצמו ללימוד המדעים ולהוכיח כי היהודים אינם נופלים בהשכלתם הכללית מן הגויים. ספרו של טוביה בן משה, בעל הגישה השכלתנית, שתקף בחריפות את העיסוק בקבלה בקרב היהודים ואת ההיגררות אחרי האמונה המשיחית שהמיטה על היהדות את חרפת שבתאי צבי, היה מופע חריג לגמרי בזמנו, אף כי הסב אליו תשומת לב לא מעטה וזכה לכמה מהדורות.

הספרות הפופולרית של הזמן היתה של אגדות ומדרשים, מסתורין ומוסר, תפילה ותחינות. ספרות זו, שנכתבה או תורגמה לאידיש, חדרה וכבשה מחדש את השכבות העממיות, שכבר איבדו את המגע הישיר עם הספרות ההלכתית, שהיתה נחלתם של חובשי בתי המדרש והישיבות בלבד.

ספרות המוסר והתחינות הכתובה בלשון עממית קנתה לה אחיזה מיוחדת בקרב ציבור הנשים; באמצעותה נתחזקה האמונה הדתית כנגד כל תלאות הזמן וחידושיו.