דצמ 302014
 

על פי המלצת "ועדת היהודים", שהוקמה בפרוסיה ב-1720, עוצב "התקנון הכללי ליהודים" ("הפריבילגיה הכללית ליהודים"), ולפיה שוב הוטלו מגבלות חמורות על עיסוקי היהודים, במסחר ובמלאכה, נאסרה עבודת האדמה, נאסרה החזקת מזקקות ופונדקים, נאסרה הרוכלות, נאסרה רכישת בתים, והושמו סייגים להכללת ילדים בכתבי-חסות שניתנו ליהודים. זכות ישיבה בפרוסיה ניתנה ליהודים זרים שברשותם 10,000 טאלרים.

למרות ההגבלות החמורות שנכללו בתקנה החדשה נודעה לה בכל זאת חשיבות עקרונית עצומה, כיוון שהיא הפקיעה את תוקפן של כל הפריבילגיות המקומיות, פרי המשטר הפיאודלי הישן, ולמעשה הניחה יסוד לקביעת מעמדם של היהודים כנתיני הממלכה הכפופים אך ורק לחוקי הממלכה. המסר הממלכתי היה כפול: המדינה האבסולוטיסטית נוטלת אחריות בלעדית על יהודיה; אך היא מסתייגת ממציאות היהודים בתוכה. מדיניות זו שימשה נר לרגליו של פרידריך השני (פרידריך הגדול, 1786-1740).