דצמ 312014
 

עם חידוש הישוב היהודי בטבריה, הוקם שם "ועד פקידי טבריה". בכל ארבע ערי הקודש – ירושלים, חברון, טבריה וצפת – פעלו ועדים מטעם פקידי קושטא. עליהם הוקם ועד-גג – "ועד פקידי ארץ-ישראל", שתיאם את גביית הכספים וחלוקת הכספים בין הקהילות בארץ-ישראל. חיכוכים פרצו בין ועדי הקהילות היהודיות על רקע כספי החלוקה, כיוון שחידוש הישוב היהודי בטבריה משך אליו חלק גדול מן הכספים שגויסו בעולם היהודי, על חשבון הקהילות היהודיות האחרות בארץ. המפתח לחלוקת הכספים בין הקהילות היהודיות הגדולות השתנה במשך השנים ובהתאם לשינויים הדמוגרפיים בהן. בשנות השבעים נקבע מפתח זה: ירושלים – 11 חלקים, חברון – 6 חלקים, צפת – 7, טבריה – 4. כל קהילה השתדלה להגדיל את הכנסותיה מתרומות, באמצעות שד"רים שנשלחו מטעמה אל הקהילות היהודית בחו"ל. ריבוי השד"רים גרר תחרות עזה ביניהם, שגרמה לירידה ביבול התרומות, האשמות הדדיות וחיכוכים בין הקהילות בארץ. על רקע זה פרצו סכסוכים בין האשכנזים לבין הספרדים, כאשר האשכנזים מתלוננים על קיפוחם בחלוקה, ואילו הספרדים מתלוננים על ניסיונם של האשכנזים ליטול מונופולין על הכספים הנאספים באירופה. ועד פקידי קושטא השתדל לרכז את פעילות השד"רים ולהכניס בה סדר ותיאום. במשך המאה הי"ח יצאו מארץ-ישראל כ-250 שד"רים. שכרם של השד"רים היה כ-30% מן הכספים שאספו.