דצמ 302014
 

בעיר יאמפול בווהלין שוב נרקחה עלילת דם כנגד היהודים לאחר שנמצאה גופת נוצרי שטבע בנהר. בהתערבות הנסיך רדזיביל, השליט המקומי, זוכו היהודים שנאשמו ברציחה לצרכי פולחן. אך חוגי הכנסיה התעקשו ויזמו חקירה חוזרת. חמישה-עשר יהודים נאסרו ועונו קשות.

ועידת רבני ארבע ארצות, שהתכנסה בברודי, הכריזה חרם על כת ה"מאמינים" הנוהים אחרי  יעקב פראנק ואסרה על הקריאה בספרי הקבלה והמסתורין, עד גיל ארבעים. נוסח החרם הופץ בקרב כל הקהילות היהודיות והוקרא בבתי-הכנסת, בתקיעת שופר ובהדלקת נרות.

ערכים אישיים
  1. יעקב פרנק (יעקב בן יהודה לייב, 1791-1726), נולד בקורולבקה, עיירה בפודוליה, בן לסוחר יהודי. גדל ופעל במחוזות הספר הדרומיים של פולין, פודוליה, בוקובינה וולאכיה, הגובלים בשטחי האימפריה העותמנית. באזורים אלה נמשכה התסיסה השבתאית ולא דעכה במשך מאה השנים שחלפו מאז מות שבתאי צבי. עליבותן של הקהילות היהודיות באוקראינה ובדרום פולין והקרבה אל מרכזי השבתאות באיזמיר ובסלוניקי סייעו בלי ספק להתמדתה ולהישרדותה של המחתרת השבתאית שם. פרנק שהה במחיצתם של שבתאיים מילדותו וספג מהם את יסודות אמונתו. הוא התבלט עד מהרה בקרב השבתאים באישיותו הכריזמטית. ב-1755 חזר פרנק מביקור בסלוניקי, שם הוכר כ"אדון קדוש" וקיבל "סמיכה" ממנהיגי השבתאים (על פי דובנוב את הכינוי "פרנק" קיבל בתורכיה, על שום מוצאו האירופי, וכך כינו הספרדים את האשכנזים האירופיים; על פי גרשום שלום דבק בו כינוי זה בפולין, על שום מראיתו ומנהגיו הספרדיים, וכך כינו האשכנזים את הספרדים). בלבוב התלכדה סביבו קבוצת מאמינים והוא הוכר כגלגול שני או שלישי (אחרי ברוכיה רוסו, ששימש כמנהיג העדה השבתאית בסלוניקי אחרי שבתאי צבי ונפטר ב-1720) של שבתאי צבי. פרנק סובב בקהילות היהודיות בפודוליה כדי לחזק את התאים השבתאיים שם. בעיר לנדסקרון (Landskron ) פרצה שערוריה כאשר נחשפה הקבוצה השבתאית, שעה שקיימה שם את טקסיה, שנשאו אופי ארוטי מודגש, בניהולו של פרנק. חברי הקבוצה נאסרו ונחקרו; פרנק שוחרר כ"נתין עותמני" ומצא מקלט בתורכיה. ב-1757 התאסלם (כדין השבתאים תחת השלטון העותמני שהלכו בעקבות שבתאי צבי).