דצמ 312014
 

למלחמתה של צרפת המהפכנית נגד הקואליציה של מדינות אירופה נרתמו היהודים בהתלהבות. על פי הערכה שירתו כאלפיים יהודים בצבא צרפת.

בבחירות לקונבנט בדצמבר 1792 ניצחו היעקובינים והמהפכה הצרפתית נכנסה לסחרור. תחת משטר הטרור של היעקובינים, בהנהגת רובספייר, היו זכויותיהם של היהודים מובטחות, משום שהיעקובינים, שגילו קנאות לעקרונות המהפכה, דיכאו כל ניסיון לבודד את המקרה היהודי. היעקובינים אף טענו כי אין עוד יהודים בצרפת; יש "יהודים לשעבר", שעתה הם צרפתים. ועם זאת, לא מעטים היו המקרים של ספסרים יהודים שניצלו את ההזדמנויות שסיפקה המהפכה וצברו רכוש רב, הן בערי הדרום, אביניון ובורדו, והן באלזס-לוריין. שם לבשה הספסרות צורה מרגיזה במיוחד, שכן מלווים בריבית יהודיים היו לווים בעצמם את כספי ההלוואה ממקורות לא-יהודיים ומלווים אותם לאיכרים בריבית גבוהה. מקרים אלה עוררו זעם כללי, עד שמועדוני היעקובינים בשטרסבורג ובנאנסי, הערים הגדולות בלוריין, שיגרו עצומה לפאריס לגרש את היהודים מן הארץ. היעקובינים של נאנסי הוקיעו את היהודים כ"ספסרים נצחיים, רמאים נצחיים, מתבדלים נצחיים משאר אוכלוסי הרפובליקה". מועדון היעקובינים בפאריס והקונבנט עצמו דחו בהחלטיות את עצומת נאנסי נגד היהודים.

הקובלנות שזרמו מן הפריפריה כנגד היהודים, "אלה הקרויים יהודים לשעבר", ומעשי הספסרות שלהם לא חדלו. להתקפות על היהודים נוסף גוון דתי, על רקע החרפת המאבק של המשטר היעקוביני בכנסייה הקתולית. הקונבנט הכריז בנובמבר 1793 על פולחן השכל והפיכת הכנסיות להיכלי שכל. אף שהחרפת המדיניות האנטי-קלריקלית היתה מכוונת כנגד הכנסייה הקתולית, אויבת המהפכה, היא השפיעה לרעה על היחס כלפי כל הדתות, בכלל זה הדת היהודית.

באלזס-לוריין ובערי הדרום נסגרו בתי-כנסת (כמו הכנסיות) והוסבו להיכלי-שכל, במקרים רבים ביזמת היהודים עצמם. באלזס-לוריין יצא צו האוסר על שמירת השבת. נהרסו בתי-קברות המבדילים בין יהודים לנוצרים. כל זה נעשה תחת הקריאה לבטל ולהרוס את כל המחיצות שבנו היהודים סביב עצמם.

פולחן השכל עורר עד מהרה התנגדות עזה בקרב הציבור בצרפת וההנהגה היעקובינית התנערה ממנו ופתחה במסע דיכוי נגדו. משהתגבר הטרור המהפכני היעקוביני היו גם יהודים בין קורבנותיו, בעיקר על רקע פשעים כלכליים. דמות ססגונית ובולטת בין היהודים שהומתו בגיליוטינה היה יעקב פאריירא, איש באיון, יהודי גאה, שמילא תפקיד חשוב במועדון היעקוביני בפאריס, אך נחשד בקשרים עם המלוכנים ועם האישים שיזמו את פולחן השכל, נשפט והוצא להורג.