דצמ 312014
 

בהתקוממות הגדולה של הפולנים, בהנהגת תדיאוש קושצ'יושקו (Tadeusz Kościuszko), בלטה לעין העובדה כי היהודים נוטלים חלק במאבק הלאומי ומשתתפים באופן פעיל בהגנת וארשה. היה בה כדי לבשר שינוי הרה-משמעות בדפוסי ההתנהגות של היהודים בתחומי הממלכה. מדהימה עוד יותר היתה הופעת גדוד פרשים יהודי, בפיקודו של בֶּרֶק יוסלביץ' (1809-1770), בצבאו של קושצ'יושקו. ברק היה בן למשפחה יהודית ענייה בליטא, שעשה תחילת דרכו כאחד משמשיו של הבישוף מסלסקי (Masalski) בווילנה. הוא נסע לפריס בשליחות אדונו, ושם נחשף לרעיונות ומראות המהפכה הצרפתית. בזמן המצור על וארשה, קיבל את אישורו של קושציוש'קו להקים גדול פרשים יהודי. בכרוז הקורא למתנדבים יהודים, נאמר בין השאר: "אחים נאמנים, נילחם לארץ המולדת, כל עוד תישאר בנו טיפת דם אחת! גם אם לא נזכה לזאת, יהיו לבנינו לפחות חיי מנוחה וחירות ולא יהיו נעים ונדים כחיות היער. קומו כאריות וכפנתרים." כ-500 מתנדבים נקבצו בגדוד של בֶּרֶק. הם השתתפו בקרב הנואש על וארשה וספגו אבדות כבדות. משנפלה העיר, ברק הצליח להתחמק מן השבי הרוסי. הוא הגיע לאוסטריה ונאסר שם; אך גם מן המאסר האוסטרי חילץ עצמו והגיע לצרפת, בין אלפי הפולנים שביקשו שם מקלט מדיני. ברק הצטרף ללגיון הפולני של נפוליאון ועשה חיל בשירותו הקרבי. ב-1807, משהוקמה דוכסות וארשה, בחסות נפוליאון, גויס ברק לצבא פולין עם היחידה עליה פיקד. במערכה נגד האוסטרים, ב-1809, נפל ברק בקרב ליד קוצק. דמותו הפכה סמל ומופת בעיני יהודים ופולנים, שהאמינו בסיכויי השתלבותם של היהודים באומה הפולנית.