דצמ 312014
 

בבחירות לאספה הלאומית של הרפובליקה הבטאווית השתתפו גם היהודים; אך לא זכו בייצוג בפרלמנט. חברי "פליקס ליברטאטה" שלחו עצומה אל האספה הלאומית ובה ביקשו בעצם אישור מחודש לכך שעקרון שיווי הזכויות חל גם על היהודים באופן מלא. האספה מינתה ועדת שמונה וזו הגישה המלצותיה בתחילת אוגוסט: "אלה המכונים יהודי נידרלנד" הם חלק מן העם ועל כן, לאחר שהופרדה הכנסייה מן המדינה, הם נהנים ממלוא הזכויות האזרחיות. באספה נפתח ויכוח ער בשאלה היהודית, שנמשך שמונה ימים. בוויכוח שוב נשמעו הטיעונים המוכרים בעד ונגד שיווי הזכויות ליהודים. לשון המתווכחים היתה מתונה. לא היו התפרצויות איבה כלפי היהודים. המתנגדים הצביעו על כך שרוב היהודים אינם מעונינים באזרחות הכללית והם שומרים אמונים לארגונם הקהילתי האוטונומי. על כן הציעו המתנגדים כפשרה שהאזרחות תוענק רק ליהודים פרטיים, המוכנים להתבולל באומה ההולנדית ולהסתלק מדיני היהדות. על פי עקרונות המהפכה ממילא לא ניתן היה לדבר על הענקת זכויות קולקטיביות. ההחלטה שאימצה האספה הלאומית בסופו של דיון היתה: "שום יהודי אין להוציא מכלל בעלי הזכויות והפריבילגיות הכרוכות בזכות האזרח הבטאווית, אם יחפוץ ליהנות מהן; בתנאי שימלא את כל הדרישות ויקיים את כל התנאים אשר תתבע החוקה הכללית מאת כל אזרח פעיל מאזרחי נידרלנד". בכך היתה הולנד המדינה השנייה באירופה, לאחר צרפת, שהשוותה את זכויות היהודים.