דצמ 312014
 

בגליציה הוטל מכס על הנרות שהיהודים מדליקים בערבי שבת וחגים. היזמה לכך יצאה מסוחר יהודי בשם שלמה קופלר מלבוב, שנתמנה למוכס הנרות הראשי. האוכלוסייה היהודית בגליציה היתה חרדית ברובה ומס זה הכביד בעיקר על השכבות הדלות, שלא ויתרו על השימוש בנרות. הוא בוטל רק ב-1848.

ערכים אישיים
  1. הדמות השנואה ביותר בקרב הציבור היהודי החרדי בגליציה היה נפתלי הרץ הומברג (1841-1749), שהקים ברחבי הארץ רשת של בתי-ספר יהודיים-גרמניים למתחילים, על פי הוראת הממשלה, ומונה מפקח ראשי על בתי הספר החדשים. הלימוד בבתי-ספר אלה נקבע כחובה וכתנאי מוקדם ללימודי תורה של הילדים בחדר. הומברג נמנה על חוג המשכילים הצעירים שהקיפו את מנדלסון. הוא שימש כמורה לבנו של מנדלסון, יוסף, והשתתף במפעל תרגום המקרא שיזם מנדלסון (הוא כתב את התרגום לספר דברים). ב-1787 מונה הומברג כמפקח על רשת בתי-הספר היהודיים בשפה הגרמנית, שהקימה הממשלה בגליציה, וכן כעוזר לצנזור הממשלתי לספרים היהודיים. באיגרת שהפיץ הומברג בקרב הרבנים היהודיים ברחבי הממלכה קרא לשיתוף פעולה עם יזמת הממשלה לסגל את החינוך היהודי אל התרבות האירופית. הומברג הקים 107 כיתות ובתי-ספר ברחבי גליציה, במתכונת הלימודים החדשה וכן סמינר למורים בלבוב. הומברג ניהל מאבק נחרץ כדי לכפות את הגישה החדשה על הציבור היהודי הדבק במסורתו ובמוסדותיו הישנים. הוא קרא לממשלה לבטל את מוסדות החינוך המסורתיים, לאסור את השימוש בשפה העברית (אף שתמך בהוראת הדקדוק העברי בבתי-הספר החדשים), האשים את הרבנים בטיפוח הניכור בין הקהילה היהודית לבין החברה האזרחית הנוצרית, בעידוד ההשתמטות מן השירות בצבא וממילוי החובות האזרחיות, והמליץ להנהיג צנזורה חמורה על הספרים היהודיים ולהוציא מהם כל ביטוי של שנאה כלפי הגויים. כן הציע הומברג לבטל את כל הסימנים החיצוניים – בלבוש ובהופעה כללית – המבחינים בין היהודים לבין שאר האזרחים. יש לעודד מעבר יהודים לעיסוקים יצרניים, בחקלאות, במלאכה ובשירות בצבא. וכמובן, יש להבטיח כי יהודים שימלאו אחר הדרישות האלה, משך תקופה של עשר שנים לפחות, יזכו בשוויון זכויות מלא. המלצותיו של הומברג שימשו בסיס לחקיקה היהודית בבוהמיה ב-1797, והומברג זכה על כך באות הצטיינות קיסרי. על רקע האשמות של שחיתות כלכלית, שנקשרו בתפקיד שמילא בהנהגת מכס הנרות בגליציה, נאלץ הומברג לעבור מגליציה לווינה, שם המשיך בתפקידו כצנזור של ספרים יהודיים. בעקבות כינוס הסנהדרין בפריס, פרסם הומברג חוברת המפרשת את דיוני הסנהדרין בפריס, ובה טען בין השאר כי התורה אינה אוסרת על נישואים מעורבים או אזרחיים. ב-1812 פרסם ספר הדרכה בענייני היהדות, שהיה לספר לימוד חובה בבתי-הספר היהודיים בשפה הגרמנית. התזה העיקרית שהנחתה את מהלכיו של הומברג היתה שאין ניגוד של ממש בין היהדות לבין הנצרות וניתן לאחד את השתים. על יסוד תפיסה זו התייחס הומברג בחיוב להתנצרותם של ארבעת בניו.