דצמ 312014
 

המהפכה, שפרצה בשוויץ בחסות הצרפתים והביאה להקמת הרפובליקה ההלווטית, בישרה גם שינוי מהפכני במעמד היהודים. עד מהרה התברר כי למרות העיקרון המבטיח שיווי זכויות לכל, ההתנגדות להכללת היהודים עודנה חזקה יותר. הממשלה ביקשה ליזום חקיקה להשוואת מעמד היהודים; אך בשני בתי-המחוקקים הוכשלה יזמה זו. המחוקקים היו מוכנים להרחיק עד לביטול המסים והמכסים המיוחדים המוטלים על היהודים (בייחוד ה"לייבצאלל" הידוע לשמצה) ולא מעבר לזה. המתנגדים לאמנציפציה של היהודים העלו את הטענה שעלתה גם בוויכוחים שליוו את מתן האמנציפציה ליהודים בצרפת ובהולנד, לאמור: היהודים אינם מסוגלים להצטרף אל כלל האזרחים ולהשתלב בהם, כיוון שהם מהווים אומה נפרדת החולמת על שיבה לארץ-ישראל. ועדה מיוחדת, שהוקמה על ידי "המועצה הגדולה" (בית-המחוקקים), ביקשה חוות דעתם של רבנים גרמנים וצרפתים בשאלה אם הדת היהודית מחייבת את בניה להיות אזרחים נאמנים בארצות מושבם. למרות התשובות החיוביות שניתנו מטעם הרבנים, רוב הצירים במועצה הצביעו נגד מתן זכויות אזרח ליהודים. גם בסנאט היה רוב לדחיית הדרישה למתן זכויות אזרח ליהודים. הממשלה החליטה להעניק ליהודים זכויות המוקנות לזרים היושבים בשוויץ, כחלופה.