דצמ 312014
 

ראשי האצילים במחוזות ליטא הגישו תכנית ל"תיקון היהודים", שעיקרה ביטול סממני ההתבדלות של היהודים, החל בלבושם המיוחד וכלה במוסדותיהם האוטונומיים. השר המופקד על ליטא, פריזל, הציע שורה של צעדים נמרצים כדי לחולל את התיקון המיוחל של היהודים: לאסור על פעילות התנועה החסידית, שמנהיגיה הם רמאים המפיצים אמונות הבל, לכפות על היהודים לבוש אירופי, לחייב אותם לשלוח את בניהם לבתי-ספר ציבוריים, להשתמש במסמכיהם העסקיים אך ורק בשפה הפולנית, לבטל את משטר הקהילות ולשלב את היהודים, על פי מעמדם ועיסוקם, בשלושה המעמדות – סוחרים, בעלי-מלאכה, איכרים.

הסנטור דרז'אווין, שנשלח מטעם הצאר לבילורוסיה, כדי לבדוק את הסיבות למשבר הכלכלי החמור שממנו נפגעו בעיקר האיכרים ואף הוסמך לפעול לתיקונו, פרסם דו"ח על שליחותו ובו הצביע על המקור העיקרי, לדעתו, למצוקה הכלכלית – אלה הם היהודים. חיבורו של דרז'אווין הכיל דברי התקפה חריפים על היהודים, עיסוקיהם ותכונותיהם: היהודים הם תאבי-בצע, משוללי רגש מוסרי, שונאים את הגויים על פי מצוות ה"תלמודים" שלהם, לכודים ברשת אמונות הבל. "רגש הכבוד אינו שווה בעיני היהודי כהוא זה". דרז'אווין הביא תכנית מפורטת לתיקון היהודים: יש לבטל את משטר הקהילות. רק בתי-הכנסת ימשיכו למלא את תפקידם הדתי. בראש הרבנים יעמוד הרב הראשי (פטריארך) בפטרבורג. יש למנות מפקח מיוחד על היהודים, מטעם הקיסר. יש לערוך מפקד חדש של היהודים ולחייב אותם לקבל שמות משפחה. את היהודים יש לחלק על פי המעמדות – סוחרים, עירוניים, בעלי מלאכה, איכרים. את רוב היהודים יש להפנות לחקלאות. יש להנהיג חינוך ממלכתי חובה מגיל 12. את הנערים היהודיים המוכשרים יש לשלוח לערים הגדולות ללמוד מקצוע. יש לאסור את הלבוש היהודי המיוחד. כל המסמכים העסקיים והרשמיים ייכתבו ברוסית, גרמנית או פולנית. תונהג צנזורה על ספרי הדת. ספרים עבריים ילוו תרגום רוסי ודברי הסבר ("ביאורים פילוסופיים"). יש לשמור על ההפרדה בין יהודים לנוצרים ולמנוע השתתפות יהודית בשלטון המוניציפלי. אין לקבל יהודים לשרות הצבאי "משום שהם מוגי לב מטבע ברייתם". בסיכום תכניתו כתב דרז'אווין, כי אמנם לא יחול שינוי מהותי במצב היהודים, שהם "עם קשה עורף וקנאי", אבל לפחות "במצבם העלוב הזה יקבלו צורה של סדר מתוקן".

יהודי בילורוסיה לא ספגו בשתיקה את הדו"ח של דרז'אווין והגישו קובלנה לקיסר על ההשמצות הכלולות בו. גם האיומים שיצאו מחצר הקיסר, כי הם ייענשו בחומרה אם יוכחו טענותיהם ככוזבות, לא הרתיעו אותם.

המאבק בין חסידים ומתנגדים הגיע לשיא חדש, כאשר בתחילת נובמבר נאסר מנהיגה של תנועת חב"ד, ר' שניאור זלמן, בשנית, בעקבות מלשינותו של הרב אביגדור חיימוביץ מפינסק. זה ביקש להתנקם בחסידים, שהדיחו אותו ממשרתו, בשל אישיותו המפוקפקת. הוא ניצל את ההקצנה שחלה במאבק בין החסידים והמתנגדים והידרדרה לחילופי השמצות והלשנות הדדיות לשלטונות. חיימוביץ שיגר לשלטונות כתב השמצה בו הציג את תנועת החסידים כתנועה חתרנית, שאין מורא המלכות עליה. ר' שניאור זלמן נשלח לפטרבורג והועמד לחקירה. הוא נצטווה להישאר בעיר הבירה עד לתום הבירור; אך לאחר רצח הצאר פאבל ועליית אלכסנדר ה-1 לשלטון, הותר לר' שניאור זלמן לחזור למקומו. הרשויות הגיעו לכלל מסקנה סופית, כי אין שום סכנה נשקפת מתנועת החסידות ולשלטונות אין עניין במריבות הפנימיות של היהודים. לאורך ימים החסידים הפיקו תועלת מן המשבר; שכן השלטונות נטו מאותו זמן להעניק לתנועת החסידות מעמד שווה לזה שניתן לממסד הרבני בקהילות. בחקיקה של שנת 1804 בעניין היהודים הותר לחסידים לקיים בתי-כנסת ורבנים משלהם בין שאר מרכיבי הקהילה.