דצמ 312014
 

שר הפנים ביקש להרגיע את הציבור היהודי ופרסם בינואר הודעה כי הממשלה איננה מתכוונת לצמצם את זכויות היהודים, כי אם להפך, לשפר את מצבם. הוועדה זימנה את נציגי הקהילות היהודיות להתייעצויות בפטרבורג. רק נציגי ארבעה מחוזות – מינסק, מוהילוב, פודוליה וקיוב – הגיעו בחודשי הקיץ לפטרבורג, כדי לשאת לתת עם הוועדה לענייני היהודים. בפטרבורג התגלעו חילוקי דעות בין נציגי הקהילות בערי השדה לבין קבוצת היהודים העשירים והמשכילים שהורשו לשבת בפטרבורג, ביניהם הקבלן והספק אברהם פרץ, המשכיל לייב ניווחוביץ' (יהודה לייב בן נח), הסוחר נתן נטע נוטקין (נתן שקלובר). יהודים אלה, המקורבים לחוגי השלטון ובעלי קשרים הדוקים עם חברי הוועדה לענייני היהודים, תמכו במדיניות הממשלה המכוונת להביא לתיקונים בחיי היהודים ולפרודוקטיביזציה שלהם.

נציגי הקהילות היהודיות בערי השדה התחמקו מהבעת דעה על התקנות המוצעות על ידי הוועדה. הם ביקשו שהות של חצי שנה לצורך התייעצויות עם שולחיהם; אך הוועדה החליטה לפתוח במשא-ומתן ישיר עם הקהילות היהודיות. גם כאן נכונה להם אכזבה. הקהילות לא היו מוכנות להיכנס למשא-ומתן על ההצעות ורק ביקשו לדחות את ביצוען לתקופה של חמש-עשרה עד עשרים שנה ולא לפגוע לפי שעה בפרנסותיהם של היהודים. חלק נכבד באדישות שגילו יהודי רוסיה כלפי יזמת התיקונים החדשה יש לזקוף לפילוג בין חסידים ומתנגדים, כאשר הציבור הגדול של החסידים נוטה להתכנס בהווייתו הפנימית ולהתעלם מן התמורות בעולם החיצון. הוועדה הממשלתית החליטה להפסיק את המגעים עם הקהילות ולהמשיך בגיבוש המדיניות כלפי היהודים, בלא שיתופם של נציגים יהודיים.

בוועדה עצמה התרוצצו שתי מגמות – האחת ליברלית, שאותה ייצג מזכיר הוועד, מיכאיל ספראנסקי, ששימש כעוזרו של שר הפנים. ספראנסקי הצביע על כך, שאי אפשר לשרש מנהגים ואורחות חיים שהתגבשו במשך מאות שנים. את תיקון היהודים ניתן יהיה להשיג לא על ידי כפייה, כי אם על ידי פתיחת אפיקים חדשים בפני היהודים ולהניח את היהודים לנפשם. תהליך התיקון יתגשם באופן טבעי. אין למנות עליהם פקיד מיוחד מטעם הממשלה. אך בוועדה גברה האסכולה הנגדית, שגרסה מעורבות תקיפה בענייני היהודים, כדרכה של רוסיה. הוועדה הגישה לצאר את המלצותיה בסוף השנה. במרכז הצעותיה היתה ההמלצה למנוע יהודים מלעסוק במסחר המשקאות, להוציא אותם מן הכפרים ולעודד מעבר יהודים לחקלאות ולתעשייה.

 

ערכים אישיים
  1. נתן נטע נוטקין (נתן שקלובר, ?-1804) נמנה על מעט היהודים שהורשו לשבת בפטרבורג. את דרכו לעושר פילס בזכות קשריו עם מפקדי הצבא בשקלוב, שם פעל כספק סחורות לצבא. הוא הפך בן חסותו של הרוזן קוראקין ועורר עניין מיוחד בתכניות שהגיש לפרודוקטיביזציה של היהודים, באמצעות ייסוד מושבות יהודיות חקלאיות ב"רוסיה החדשה", בדרום מערב רוסיה, והקמת מפעלי חרושת חדשים בקרבת נמלי הים השחור, שיקלטו פועלים יהודים. הסנטור דרז'אווין נועץ בנתן נטע, שעה שגיבש את תכניתו לתיקון חיי היהודים בבילורוסיה. עם הקמת הוועדה לשיפור מצב היהודים הוזמן נתן נטע לשמש כאחד הנציגים של היהודים הנאורים בוועדה. על אף קשריו ההדוקים עם השלטונות שמר על זיקתו העמוקה אל בני עמו ולא היסס להפעיל את קשריו כדי למנוע פגיעות בהם.



  2. יהודה לייב ניוואחוביץ' (1831-1776), מראשוני המשכילים היהודיים ברוסיה. תודות לשליטתו בשפה הגרמנית והרוסית, הועסק על ידי השלטונות הרוסיים בתרגום מסמכים כתובים עברית. הוא עבר להתגורר בס"ט פטרבורג, ביחד עם משפחת אברהם פרץ, חתנו של הגביר היהודי משקלוב, יהושע צייטלין. לרגל מינוי הוועדה לשיפור מצב היהודים, פרסם ניוואחוביץ' חוברת הסברה ברוסית, שתרגומה העברי נשא את הכותרת "קול שוועת בת יהודה". (1804-1803). בחוברת זו ביקש ניוואחוביץ' ללמד סניגוריה על היהודים ועל היהדות, שאינם מנוגדים לחוקי ממלכת רוסיה. הוא קרא לחברה הרוסית לגלות סובלנות ואהדה כלפי היהודים ולהשתחרר מכבלי השנאה הדתית כלפיהם. חיבור זה נחשב לאחת מיצירות הביכורים של ספרות ההשכלה היהודית ברוסיה; אך ב-1809 התנצרו ניוואחוביץ' ופרץ, ובמעשה זה הנחיתו מהלומה קשה לתנועת ההשכלה היהודית הנובטת ברוסיה. רבים נרתעו ממנה מרגע זה כיוון שזוהתה כתנועה המוליכה להתנצרות.



  3. ר' חיים בן יצחק וולוז'ינר (1821-1749), תלמידו ויורשו של הגר"א בהנהגת מחנה המתנגדים לחסידות, ייסד בוולוז'ין את הישיבה שהפכה במשך הזמן לדגם, שעל פיו עוצבו הישיבות הליטאיות במאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20. רמת לימוד התורה בישיבה זו נחשבה לגבוהה ביותר. הוולוז'ינר הנהיג בה שיטת לימוד ב"חברותא", מבוססת על קריאה ביקורתית של הטקסט התלמודי, בצוותא, כשהשאיפה היא להגיע להבנת הנקרא כפשוטו - "עיון ישר", כפי שכינה זאת הוולוז'ינר - תוך דחיית השיטה הדיאלקטית של הפלפול לשמו. היזמה להקמת הישיבה נועדה להחיות את לימוד התורה כדי לחסום את התגברות השפעת החסידות בקרב הדור הצעיר. לימוד תורה לשמה הוצג כאידיאל המנוגד לאידיאל החסידי של התלהבות ודבקות. באמצעות לימוד לשמו אפשר להשיג את דרגת ההתקרבות הגבוהה ביותר אל האל. גם קיום אובייקטיבי וקפדני של המצוות, בלא כל התכוונות סובייקטיבית, הוא שמקרב את היהודי אל אלוהיו יותר מכל. הישגה של הישיבה בהעלאת קרן לימוד התורה ברוסיה ובליטא היה מוכח. בהשראת שנות לימודו בישיבת וולוז'ין כתב ביאליק לאחר זמן את הפואמה "המתמיד", שבו כינה את עולם הישיבות "בית היוצר לנשמת האומה". הוולוז'ינר נחשב, במידה רבה של צדק, כמי שביטא את תפיסת היהדות הרבנית הקלסית בצורתה המזוקקת ביותר.