דצמ 312014
 

בדו"ח שהגישה "הוועדה לתיקון היהודים" לצאר, אלכסנדר ה-1, באוקטובר, נאמד מספר היהודים המשלמים מסים ב- 174,385 איש, שהם, על פי הערכת הוועדה, כעשרים אחוזים מכלל היהודים ברוסיה (המונים כ-900,000 נפש), רובם ככולם יושבים בשטחי פולין ורוסיה שסופחו לממלכה. למעלה מ-50% מן היהודים מצאו פרנסתם ממכירת יין, בעיקר בכפרים, אך גם בערים.

בדצמבר התפרסם החוק על היהודים מטעם הצאר, שהתבסס רובו ככולו על המלצות הוועדה לשיפור מצב היהודים. התקנה העיקרית היתה זו שנועדה להעביר את היהודים מעסקי חכירה ומכירת משקאות למקצועות פרודוקטיבים. עד ינואר 1807 צריכים היהודים במחוזות אסטרחאן וקווקז ובחבלי רוסיה הקטנה (אוקראינה) ורוסיה החדשה לחסל את עסקיהם בכפרים – הפונדקים, בתי-המרזח – ולמצוא לעצמם עיסוק אחר על פי ארבע הקטיגוריות המעמדיות הבאות: א) חקלאים, ב) בעלי בתי חרושת ובעלי מלאכה, ג) סוחרים, ד) עירונים. היהודים חייבים להירשם באחד מן המעמדות האלה. תקנה זו תתבצע בשאר חבלי רוסיה עד ינואר 1808. היהודים יוכלו לרכוש אדמות לצורך התיישבות חקלאית בכל חלקי תחום המושב. יותר ליהודים לחכור אדמות ולהעביד עליהן פועלים חקלאיים. היהודים שיעברו לחקלאות יהיו פטורים מתשלום מסים משך חמש שנים. אלה שיתיישבו על אדמות המדינה יהיו פטורים ממסים למשך עשר שנים. הקלות דומות יינתנו ליהודים שיעברו לעיסוק במלאכה ובחרושת. יהודים שיתקשו למצוא תעסוקה במקומות מושבם יקבלו סיוע  ממלכתי, אם יעברו לאזורי פיתוח דלילי אוכלוסין ברוסיה החדשה. מעבר יהודים ממקום למקום ייעשה רק באישור האצילים המקומיים, בעלי האחוזות, שבתחומם מתגוררים היהודים הכפריים, וכן באישור ועדי הקהילות היהודיות המקומיות, כדי למנוע ניצול לרעה של התקנות החדשות, מצד יחידים. נשמרו ההגבלות על סמכויות השיפוט של המוסדות הרבניים. אלה יוכלו לדון רק בעניינים דתיים ולא יהיו רשאים להטיל קנסות וחרמות על העבריינים. מערכת החינוך הממלכתית תהיה פתוחה בפני היהודים, בכל הרמות – בתי-ספר יסודיים, תיכונים ואוניברסיטאות. לא תהיה כפייה דתית, וייאסר ללמד תכנים הפוגעים בדת היהודית. הילדים בבתי-הספר היסודיים יוכלו להתהלך בלבוש יהודי; אך בבתי-הספר התיכוניים ובאוניברסיטאות יהיו חייבים להופיע בלבוש אירופי (גרמני או פולני). יהודים שלא ירצו לשלוח את ילדיהם לבתי-הספר היסודיים הממלכתיים, יהיו חייבים לקיים בתי-ספר יסודיים מיוחדים, שבהם תהיה חובת לימוד של אחת מן השפות הרשמיות של המדינה – רוסית, גרמנית, פולנית – שכן בתוך שש שנים היהודים יהיו חייבים לנהל את כל ספרי חשבונותיהם ומסמכיהם בשפה רשמית ולא בשפה העברית.

החוק החדש, שפורסם ב-1805, השאיר בעינו את המצב המשפטי והאזרחי של היהודים ברחבי רוסיה. ערים שבהם השתתפו היהודים בבחירות ובמועצות העירוניות נשמר בהן החוק שנחקק בימי יקטרינה הגדולה על זכות היהודים לבחור עד מחצית מחברי מועצת העיר; אך בימי יורשי יקטרינה ניכרה מגמה לצמצם את מספר היהודים במועצות, בייחוד בערים ועיירות שבהן רוב התושבים היו יהודים. בערי ליטא, שם קופחו היהודים בזכויותיהם העירוניות, החוק החדש, שהיה בו כדי להרחיב את זכויות היהודים בהשוואה למצב הקודם, עורר התנגדות עזה בקרב העירונים, והממשלה הרוסית החזירה בערי ליטא את המצב החוקי, שבו נהוגה הפליית יהודים, לקדמותו. היו ערים, כמו קיוב, שניצלו את הנסיגה הזאת ושללו את הזכויות שהיו ליהודים לפני הרפורמה.