דצמ 312014
 

החוק הגוזר על ביטול העיסוק היהודי בסחר משקאות ויציאת היהודים מן הכפרים נגע בכ-60 אלף משפחות יהודיות, שהן כ-300 אלף נפש. על פי הערכה כשליש עד מחצית מן היהודים ברוסיה עסקו במוזגנות. ביצוע החוק נגרר בעצלתיים ובאוגוסט 1806 נצטוותה הוועדה לשיפור מצב היהודים לבחון את התגובות בציבור היהודי כלפי המדיניות החדשה. בפברואר 1807 הציע שר הפנים קוצ'וביי לדחות את העברת יהודי הכפרים אל הערים, בהתחשב במצב החירום שנוצר עם הצטרפותה של רוסיה למלחמה נגד נפוליאון. ממשלת הצאר הודאגה במיוחד נוכח הידיעות על יזמת כינוס הסנהדרין היהודי בפריס והשלכותיה האפשריות על התנהגות היהודים בתפוצות.

לאחר שלום טילזיט, הורה הצאר להתמיד בביצוע החוק החדש; אך עד מהרה התברר כי בעלי האחוזות, אדוני הכפרים, אינם משתפים פעולה עם הוראת החוק, מטעמים כלכליים וחברתיים. סילוק היהודים מן הכפרים עלול לפגוע במסחר הקמעוני ובהכנסות בעלי האחוזות; העברת היהודים לאזורים אחרים עלול להגביר את המתח והתסיסה בקרב האוכלוסייה המקומית שבתוכה יושתלו היהודים. בסוף דצמבר פקד הצאר להפסיק את פעולות הגירוש. הוקמה ועדה חדשה לעניין היהודים. ועדה זו ישבה על המדוכה כשלוש שנים עד שיצאה עם דו"ח חדש.