דצמ 312014
 

מושב הסנהדרין נפתח ב-9 בפברואר, ברוב פאר והדר. חברי הסנהדרין לבשו בגדי ייצוג מיוחדים וחבשו מגבעות שחורות. היא קיימה עשר ישיבות, עד שננעלה ב-9 במרס. הסנהדרין אישרה ללא ויכוחים את תשובות אספת הנכבדים לי"ב השאלות והרחיבה בסוגיות מסוימות. החלטות הסנהדרין הוצגו כפסקי הלכה. כך קבעה הסנהדרין כי השירות בצבא הוא בגדר מצווה והחיילים יהיו פטורים מקיום דיני התורה כל אימת שלא יעלו בקנה אחד עם דיני הצבא. כן קבעה הסנהדרין כי ההלוואה בריבית ליהודים וללא-יהודים אסורה. הסנהדרין נענתה לתביעתו של נפוליאון לצאת בהבהרה כי כל הדינים המדיניים "ששלטו בעם ישראל בפלשתינה, בזמן שהיו לו מלכים, כהנים ומוסדות שלטון משלו" פקע תוקפם מזמן שהיהודים חדלו להוות "גוף לאומי". שר המשפטים, פורטאליס, כתב לנפוליאון כי הצהרה זו משמעה שהיהודים חדלו להיות אומה ומעתה אין הם אלא דת.

בדרך כלל מילאה הסנהדרין, כמו אספת הנכבדים, אחר כל דרישותיו של נפוליאון והנחיותיהם של הקומיסרים; רק לדרישה אחת של נפוליאון סירבה האספה: לפרסם קריאת עידוד לנישואי תערובת.

משננעלה הסנהדרין חידשה אספת הנכבדים את ישיבותיה. הוטל עליה לעבד תכנית להקמת קונסיסטוריות – גופי הנהגה – במקום מוסדות הקהילה הישנים. לאמתו של דבר הממשלה היא שעיבדה את תכנית הקונסיסטוריות והאספה אישרה אותה ברוב קולות. על פי הנחיות הממשלה תפקידן העיקרי של הקונסיסטוריות היה לפקח על יישום החלטות הסנהדרין ואספת הנכבדים, לפקח על הרבנים, לעודד את היהודים לעבור למקצועות יצרניים, לדווח על מספרי היהודים הכשרים לשירות צבאי ולמסור לשלטונות זהותם של יהודים שאינם מסוגלים לדווח על מקורות פרנסתם.

מטרתו של נפוליאון היתה לחולל שינוי של ממש בצורת הקיום היהודית ולהביא להטמעתה בקרב החברה הצרפתית. בינואר תבע באמצעות שר הפנים, שאמפאני, כי אספת הנכבדים תקבל החלטות נוספות שתכלולנה פנייה אל השלטון להעמיד תחת פיקוח חמור את המסחר היהודי, לאסור על העיסוק בהלוואה בריבית, להגביל את שיעור הנישואין הפנים-יהודיים לכדי שני שלישים מכלל הנישואים, להבטיח כי שיעור היהודים המשרתים בצבא יהיה תואם את שיעורם באוכלוסייה (תוך ביטול תופעת ממלאי-המקום בשירות הצבאי אצל היהודים).

בשלב זה נחשפה במלואה הטקטיקה בה נקט נפוליאון לאורך כל הדרך: ליצור מנגנון יהודי שיכשיר את הקרקע ויעניק לגיטימציה לביצוע תכניתו הגדולה לשינוי מוחלט של פני האומה היהודית, כפי שביטא זאת שר הפנים, שאמפאני: "נחוץ הוא שהאספות האלה [הסנהדרין ואספת הנכבדים] תיתנה בהחלטותיהן כלי-נשק בידינו נגד עצמן ונגד האומה שעליה הן באות להגן". אספת הנכבדים שיתפה פעולה מלאה עם מדיניות הקיסר, ורק בשלב האחרון החלה מגלה סימני התנגדות; אך מטרתו של נפוליאון הושגה: האספה היא שפנתה אל הקיסר בבקשה להפעיל את האמצעים הדרושים לתיקון היהודים, אם גם בניסוחים עמומים יותר מאלה שדרש נפוליאון.

שינוי "קוסמטי" נוסף יזמה הממשלה, והוא שינוי שם היהודים ל"ישראלים", על פי בקשתה  לכאורה של האספה. הנימוק לכך היה שהשם "יהודי" נסב על אומה והוא גורר קונוטציות שליליות, בעוד שהשם "ישראלים" ( (Israelites) תהיה לו משמעות דתית נקייה.