דצמ 312014
 

ברפורמות החוקתיות שהנהיגה הממשלה הפרוסית, בעקבות שלום טילזיט, הוכרו היהודים כתושבים אזרחים בכל ערי מגוריהם. מעמד "יהודי החסות" בוטל והומר במעמד אזרחי. התושבים היהודים הורשו להשתתף בבחירות לרשויות הערים ואף להיבחר. בבחירות לעיריית ברלין, שהתקיימו בשנת 1809, מספר היהודים שהיו זכאים לבחור הגיע ל-275.

במדינת באדן (שהוקמה בגבולות חדשים בעקבות שלום טילזיט) הוכרו היהודים כאזרחי המדינה, בתנאי שאינם עוסקים ברוכלות, בהלוואה בריבית ובסחר בהמות. בוטלה האוטונומיה השיפוטית של הקהילה היהודית בבאדן. היא אורגנה מחדש במתכונת הקונסיסטוריה הצרפתית. מפקח מטעם הממשלה נספח למועצה העליונה של הקונסיסטוריה בשנת 1812, כדי להבטיח שהחלטותיה תואמות את האינטרס הציבורי ואת מגמת ההשתלבות בחברה האזרחית הכללית.

בשטחים שסיפחו הצרפתים לאחר תבוסת הפרוסים ב-1806 ועל פי שלום טילזיט (יולי 1807), זכו היהודים באמנציפציה, שנמשכה עד שנת 1812. בלט השינוי שחל במעמד היהודים במדינת ווסטפליה המורחבת, שעליה הומלך ג'רום בונפרט, אחיו הצעיר של נפוליאון. בינואר פרסם המלך ג'רום צו המורה על ביטול כל ההגבלות החלות על היהודים. בפברואר התייצבה בקאסל, בירת ממלכתו של ג'רום, משלחת צירים יהודים, בראשות ישראל יעקבסון (1828-1768), איש החצר וסוכן הכספים היהודי של דוכסות בראונשוויג, שסופחה לווסטפליה.

ביזמתו של יעקבסון ובברכת המלך ג'רום, אורגנה יהדות וסטפליה (כ-15,000 נפש) במתכונת הקונסיסטוריאלית שהוקמה אותה שעה בצרפת. תפקיד הקונסיסטוריה הוא לנהל את כל ענייני הדת של היהודים, ועם זאת להבטיח התאמה מלאה בין מילוי דרישות הדת לבין מילוי החובות האזרחיות, בכלל זה חובת השירות בצבא, ביטול ההתבדלות הלאומית של היהודים ושילובם המלא באומה האזרחית. בראש הקונסיסטוריה הוצב ישראל יעקבסון ועמו שימשו שלושה רבנים ושני מלומדים חילוניים. יעקבסון פעל מיד במרץ לביצוע רפורמות מרחיקות לכת בנוהלי התפילה בבתי-הכנסת, בסידור התפילה, בטקסי בר-המצווה (המרתם בטקסי קונפירמציה לבנים ולבנות, בדומה לטקסים הנהוגים אצל הפרוטסטנטים); התניית נישואים דתיים ברישום אזרחי מוקדם; לימודים כלליים בבתי-הספר היהודיים, בצד לימודי הדת; ביטול הלימוד בחדרים. הירחון העברי "שולמית", שנוסד ב-1806 בדסאו, בעריכת דוד פרנקל, שימש כשופר של מגמת התיקונים שהנהיגו יעקסון וחבריו בקונסיסטוריה הווסטפאלית. היה זה מעין המשך ל"המאסף", ששימש במה מרכזית למגמת ההשכלה בעברית בימי מנדלסון, ודעך במשך השנים. המאמץ לקיים את ההשכלה היהודית בגרמניה בשפה העברית לא צלח. בחלוף הדורות התמעט ודלל קהל הקוראים בעברית. הספרות הגרמנית דחקה לגמרי את רגלי העברית בקרב המשכילים, שנטו יותר ויותר להתבולל בתרבות הגרמנית העשירה. מאידך גיסא, יזמת התיקונים של יעקבסון, שנעשתה בתמיכת הממשלה, נתקלה בהתנגדות מנגנוני הקהילות היהודיות, שהתלוננו בעיקר על נטל ההוצאות הכספיות למימון פעולות הקונסיסטוריה. כך או כך, כל התיקונים שיצאו אל הפועל בתקופת "האמנציפציה הצרפתית", כמו כל ההישגים של האמנציפציה, בוטלו ב-1813, עם ביטולה של מדינת וסטפאליה, לאחר מפלת נפוליאון.

בפרנקפורט ע"נ מיין נתקלה האמנציפציה בהתנגדות עיקשת של המעמדות השולטים בה, האצילים והעירונים. רוב ההגבלות על היהודים עמדו בעינן. המשורר הדגול, גתה, שהתגורר בעיר, נמנה אף הוא על מתנגדי האמנציפציה ליהודים.