דצמ 312014
 

17 במרס. נפוליאון חתם על שני צווים – הצו להקמת הקונסיסטוריות היהודיות ברחבי צרפת (קונסיסטוריה מרכזית בפריס), והצו שנודע בשם "הצו המחפיר" ( Décret infâme ), ובו הגבלות על הפעילות היהודית בהלוואות, ביטול כל החובות ליהודים שאינם עולים בקנה אחד עם ההוראות החדשות, הגבלות קשות על חופש המסחר היהודי והטלת פיקוח קפדני על הפעילות המסחרית של היהודים, איסור על התיישבות יהודית בשני מחוזות אלזס, התניית התיישבות יהודים בכל מחוזות המדינה ברכישת קרקע ועיסוק בחקלאות, איסור על היהודים הנקראים לשירות צבאי לשכור שירותם של ממלאי-מקום. תוקף הצו לעשר שנים, בהנחה שבמשך תקופה זו יוסדרו היחסים בין היהודים לבין שאר האזרחים, שאם לא כן יוארך תוקף הצו. היהודים הספרדים של בורדו ובאיון הוצאו מתחולת חוק זה "כיוון שלא עוררו שום קובלנות ואינם עוסקים בשום עסקים אסורים". בכך גמל נפוליאון להנהגה היהודית הספרדית ששיתפה פעולה נאמנה עם מדיניותו, הן באספת הנכבדים והן בסנהדרין. נתקבלה טענת הספרדים כי אין לכרוך אותם בצניפה אחת עם היהודים האשכנזים, שכן הם יהודים שונים.

"הצו המחפיר" זעזע עמוקות את יהודי צרפת. מכל עבר זרמו עצומות של קהילות יהודיות שביקשו להוציא אותן מתחולת החוק החדש. גם נכבדים יהודים שיגרו בקשות פרטיות לפטור אותם מן הגזירה. הממשלה הודיעה באפריל כי גם יהודי פריס ומחוז סיין יצאו מתחולת החוק. עד סוף שלטונו של נפוליאון הוצאו מתחולת החוק כ-20 מחוזות מכלל 68 המחוזות של צרפת ואיטליה שבשליטת צרפת, שהקיפו כ-14 אלף יהודים מכלל 79 אלף האזרחים היהודים.

כל המחאות האלה לא הצטרפו לכלל התנגדות מאורגנת. בסיכומו של דבר שיתפו הקהילות פעולה עם המשטר הנפוליאוני גם בביצוע המדיניות החדשה, למרות שהיא היתה נגועה באפלייה כלפי היהודים.