דצמ 312014
 

שיירה ראשונה של 70 עולים, המזוהים כתלמידי הגר"א ומתנגדים לחסידות, הגיעה לארץ והשתקעה בצפת. הדמויות הבולטות ביניהם היו ר' סעדיה מווילנה, ר' הלל ריבלין  (אבי משפחת ריבלין הירושלמית), ר' נתן נטע, בנו של מנחם מנדל משקלוב. הם נקראו "פרושים" (כינוי שהחליף את הכינוי "מתנגדים") ושאיפתם היתה לכונן כאן בסיס פרושי חזק, שיעצור בעד התפשטות השפעת החסידים בארץ. קדמה לעלייה זו שליחותו של מנחם מנדל משקלוב, מן הבולטים בתלמידיו של הגר"א. ר' מנחם מנדל הגיע לארץ ב-1808, התיישב בצפת ומכאן שיגר קריאה לפרושים בליטא וברייסן לעלות לארץ. ברבי מנחם מנדל רואים מייסד היישוב הפרושי בארץ.

חודשים אחדים לאחר בוא השיירה הפרושית הראשונה, הגיעה לארץ שיירה פרושית שנייה. בראשה עמדו ר' ישראל משקלוב ורבי חיים כ"ץ פוקרויאר מווילנה. בשנה זו הגיעו לארץ גם ראשוני העולים מכורדיסטן, שהתיישבו בטבריה.

נוכח המצוקה הכלכלית ומצוקת הדיור, שאליה נקלעו העולים החדשים, בייחוד בצפת, יצא ר' ישראל לליטא ורייסן, כדי להקים שם מערכת תמיכה ביישוב הפרושי בארץ-ישראל. שליחותו הוכתרה בהצלחה. בכל עיר נוסדה קופת תמיכה ורשת גבאים, שדאגו לגיוס התרומות ולהעברתם לקופה מרכזית וממנה לארץ-ישראל.

ב-1813 שב ר' ישראל משליחותו ונטל לידיו את הנהגת הקהילה הפרושית בצפת. מגפת חולירע היכתה בתושבי צפת והפיצה את תושביה היהודיים לכל עבר. ר' ישראל יצא עם משפחתו לירושלים, אך המגפה לא פסחה על ירושלים ורבים מתושבי העיר היהודים מתו במגפה, ביניהם כל משפחת ר' ישראל. רק הוא ובתו הקטנה נותרו בחיים.